ש"ז, כנ' אָכְלִי, אָכְלוֹ, — א) שה"פ של האכילה,  d. Essen; act. de manger; eating: איש לפי אָכְלוֹ תכסו על השה (שמות יב ד). לקטו ממנו (מן המן) איש לפי אָכְלוֹ (שם יו יו). ויאמר לה בעז (לרות) לעת האֹכֶל גשי הלם ואכלת מן הלחם (רות ב יד). — ב) הדבר מה שאוכלים, מזון, ומ"ר אֹכְלִים1 אֲכָלִים, אֳכָלִים, Speise; nourriture; food: ויקבצו את כל אֹכֶל השנים הטבות (ברא' מא לה). הלא נגד עינינו אֹכֶל נכרת (יואל א יו). כנשר יטוש עלי אֹכֶל (איוב ט כו). כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אֹכֶל (חבקוק ג יז). — ובכנ': את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אָכְלֶךָ (ויקרא כה לז). ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אָכְלָם וילכו (בראשית יד יא). לא זרו מתאותם עוד אָכְלָם בפיהם ואף אלהים עלה בהם (תהל' עח ל-לא).  והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה וּלְאָכְלְכֶם (ברא' מז כד). — ומ"ר *אֹכְלִים, ולא מנֻקד מלא *אוכלים, גם *אֲכָלִים, *אֳכָלִים : המוציא אוכלים2 בכרוגרת חייב (שבת ז ד). המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה (שם י ב). אינו מציל (כלי חרס) אלא על האוכלין ועל המשקין וכו' והלא טהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו (עדיות א יד). השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין (כלים ח א). השרץ בחבית אוכלין שבתוכה טמאין (שם י ג). היו לפניו מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (שבת עד.) אין נוהגין בזיון באוכלים ואין זורקין אוכלים ממקום למקום (מס' סופ' ג). — אֹכֶל נֶפֶשׁ 3: במשמעת מזון: אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וכו' וכלים שאין עושים בהם אוכל נפש (מגילה א ה). אבל משאיל לו (המוֹדר להמוּדר) חלוק וטבעת וטלית ונזמים וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש (נדרים ד א). כל אוכל נפש דוחה יו"ט (מכי' מסכ' דפסח' ט ו).