פ"י, עת' אֹכַל, אֹכְלָה, תֹּאכַל, בהפסק -כַל, יֹאכַל, הפס' -כַל, תּאֹכְלִי, -כֵלִי, נֹאכַל, -כַל, תֹּאכְלוּ, -כֵלִי, -לוּן, יֹאכְלוּ,   -כְלוּן.  עם ו המהפך וַיֹּאכַל, וַתֹּאכַל, ומלרע וָאֹכַל, ובהפסק וָאֹכֵל, אֹכֵל, (אוֹכֵל).  אֹכְלָה, אֹכֶלֶת, אֹכְלִים, אֹכְלוֹת, אֳכָל (אכול), אָכְלָה.  אֱכֹלְנָה, אָכֹל, אָכוֹל, בַּאֲכֹל, בַּאֲכָל, מֵאֲכֹל, לֶאֱכֹל, כֶּאֱכֹל, אָכְלוֹ, אֲכָלְךָ. — א) הכניס מזון עב לתוך פיו ולעסו ובלעהו, essen; manger; eat: ויהי (משה) שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אָכַל ומים לא שתה (שמות לד כח).  ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ולא אָכַל ביום החדש השני לחם (ש"א כ לד).  אביך הלוא אָכַל ושתה ועשה משפט וצדקה (ירמ' כב יה). — וביחס לבע"ח: לא אָכַל האריה את הנבלה (מ"א יג כח).  יתר הגזם אָכַל הארבה ויתר הארבה אָכַל הילק (יואל א ד). — פתך אָכַלְתָּ תקיאנה (משלי כג ח). — ובהפסק: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אָכָלְתָּ (בראש' ג יא).  לחם לא אָכָלתִּי ומים לא שתיתי (דבר' ט יח).  אָכַלְתִּי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי (שה"ש ה א). — ובהפס': ואילי צאנך לא אָכָלְתִּי (ברא' לא לח).  סלת ודבש ושמן אָכָלְתְּי1 ותיפי במאד מאד (יחזק' יו יג).  מדוע לא אֲכַלְתֶּם את החטאת (ויקרא י יז).  חרשתם רשע עולתה קצרתם אָכַלְתֶּם פרי כחש (הוש' י יג).  רק אשר אָכְלוּ הנערים (בראש' יד כד). אבות אָכְלוּ בסר ושני בנים תקהינה (ירמ' לא כט). — ובהפסק: כארי שואג טרף טרף נפש אָכָלוּ (יחזק' כב כה). — ועם ו המהפך עבר לעתיד: ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וְאָכַל וחי לעלם (בראש' ג כב). ותלה אותך על עץ וְאָכַל העוף את בשרך מעליך (שם מ יט). — ובהפס': ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב והבאת לאביך וְאָכָל (שם כז ט=י). וקוץ ודרדר תצמיח (האדמה) לך וְאָכַלְתָּ את עשב השדה (שם ג יח).  כי תבא בכרם רעך וְאָכַלְתָּ ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן (דבר' כג כה).  גשי הלם וְאָכַלְתְּ מן הלחם (רות ב יד).  מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם וַאֲכַלְתֶּם אתו בחפזון (שמות יב יא).  והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע וַאֲכַלְתֶּם לחמכם לשבע (ויקרא כו ה). — ועתיד: ויאמר (אליעזר) לא אֹכַל עד אם דברתי דברי (בראש' כד לג).  אם תעצרני לא אֹכַל בלחמך (שופ' יג יו).  וימאן (שאול) ויאמר לא אֹכַל (ש"א כח כג).  וְאֹכַל  פתי לבדי (איוב לא יז).  שבועה שאוכל ושלא אוכל חייב (שבוע' ג א). שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור (נדרי' א א). — ובהפס': אצלה בשר ואֹכֵל (ישע' מד יט). — ועם ו המהפך: ויבא לי וָאֹכַל מכל בטרם תבוא (בראש' כז לג). — ובהפס': האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ וָאֹכֵל (שם ג יב). — ועם ה בסוף להרצון והכונה: כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אֹכְלָה בשר כי תאוה נפשך (דבר' יב כ).  הגשה לי וְאֹכְלָה מציד בני (בראש' כז כה). — ובהפס': ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואֹכֵלָה (שם שם ד). — ועפר תֹּאכַל כל ימי חייך (שם ג יד).  בזעת אפיך תֹּאכַל לחם (שם שם יט). — ובהפס': ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תֹּאכֵל (דבר' יב כז). רק את דמו לא תֹאכַל על הארץ תשפכנו כמים (שם יה כג). — למה תבכי ולמה לא תֹאכְלִי ולמה ירע לבבך (ש"א א ח).  לכן אדם לא תֹאכְלִי עוד (יחזק' לו יד).  בבקר יֹאכַל עד (בראש' מט כז).  נצר תאנה יֹאכַל פריה (משלי כז יח). — ובהפ': ומן הקדשים יֹאכַל (ויקרא כא כב).  אזרעה ואחר יֹאכֵל וצאצאי ישרשו (איוב לא ח).  ויתרם תֹּאכַל חית השדה (שמות כג יא).  והנפש אשר תֹּאכַל בשר (ויקרא ז כ).  מפתו תֹאכַל ומכסו תשתה (ש"ב יב ג).  ולחם עצלות לא תֹאכֵל (משלי לא כז). — מה נֹאכַל בשנה השביעת (ויקרא כה כ).  לחמנו נֹאכֵל ושמלתנו נלבש (ישע' ד א). — ובהפס: מפרי עץ הגן נֹאכֵל (בראש' ג ב).  ועם ה בסוף: ונקחה דגן וְנֹאכְלָה ונחיה (נחמ' ה ב).  ובהפסק: כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונֹאכֵלָה (במדב' יא יג).  וכי תֹאכְלוּ וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים (זכר' ז ו).  ובהפס': ובשר בנתיכם תֹּאכֵלוּ (ויקרא כו כט).  אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תֹּאכֵלוּ (ישעיה א יט). — ועם ן בסוף: לא יום אחד תֹּאכְלוּן ולא יומים (במדב' יא יט).  אתי יֹאכְלוּ האנשים בצהרים (בראש' מג יו).  המת לירבעם בעיר יֹאכְלוּ הכלבים והמת בשדה יֹאכְלוּ עוף השמים (מ"א יד יא).  אבות יֹאכְלוּ בסר ושני הבנים תקהינה (יחזק' יח ב).  ובהפס': חלק כחלק יֹאכֵלוּ (דבר' יח ח).  אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יֹאכֵלוּ (ישע' ג י).  ועם ן בסוף: לא יראון ולא ישמעון ולא יֹאכְלוּן ולא יריחן (דבר' ד כח).  אם תֹּאכַלְנָה נשים פרים עללי תפחים (איכה ב כ).  והנשארות תֹּאכַלְנָה אשה את בשר רעותה (זכר' יא ט). — ועם ו המהפ': מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי וָאֹכַל מכל (בראש' כז לג).  הוא נתנה לי מן העץ וָאֹכֵל (שם ג יב).  כי שמעת לקול אשתך וַתֹּאכַל מן העץ (שם שם יז).  ותקח מפריו וַתֹּאכַל ותתן גם לאישה עמה וַיֹּאכַל (שם שם ו).  וַיֹּאכַל וישת ויקם (שם כה לד).  ויעש להם משתה וַיֹֹאכְלוּ וישתו (שם כו ל).  ובהפס': והוא עמד עליהם תחת העץ וַיֹּאכֵלוּ (שם יח ח).  ויתן להם וַיֹּאכֵלוּ (שופט' יד ט).  וַתֹּאכַלְנָה הפרות רעות המראה (בראש' מא ד). — ועם הכנויים: לגר אשר בשעריך תתננה וַאֲכָלָהּ (דברים יד כא).  חיה רעה אֲכָלָתְהוּ (בראש' לז כ).  והיתה לאהרן ולבניו וַאֲכָלֻהוּ במקום קדש (ויקרא כד ט).  כל מצאיהם אֲכָלוּם (ירמי' נ ז).  שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אֲכָלוֹ מלך אשור (שם שם יז).  נמצאו דבריך וָאֹכְלֵם (שם יה יו).  אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם וְאֹכְלֵם שם כלביא (הושע יג ח).  בקדש הקדשים תֹאכֲלֶנּוּ2 (את הקרבן) (במדב' יח י).  לפני ה' אלהיך תֹאכֲלֶנּוּ (דברים יב יח).  כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תֹּאכֲלֶנּוּ (שם שם כב).  בעצבון תֹּאכְלֶנָּה כל ימי חייך (בראש' יג יז).  ועגת שערים תֹּאכֲלֶנָּה (יחזק' ד יב).  כל זכר בכהנים יֹאכֲלֶנּוּ (ויקרא' ז ו). כלם כבגד יכלו עש יֹאכְלֵם (ישע' נ ט).  ישלח בהם ערב וַיּאֹכְלֵם (תהל' עח מה).  כל זכר בבני אהרן יֹאכֲלֶנָּה (ויקרא ו יא).  הכהן המחטא אתה יֹאכֲלֶנָּה (שם שם יט).  תֹּאכְלֵךְ כילק (נחום ג טו).  תֹאכְלֶנּוּ (תאכל אותו את היין ואת הכרם) התלעת (דברים כח לט).  חרב לא אדם תֹּאכְלֶנּוּ (ישע' לא מ).  כי תֹאכְלֵם (היא תאכל אותם) בחסר כל (שם שם נז).  לא תֹאכְלוּם כי שקץ הם (ויקרא יא מב).  ואכל לא תֹאכְלֻהוּ (שם ז כד).  על מצות ומררים יֹאכְלֻהוּ (במדב' ט יא).  כי מאספיו (של הדגן) יֹאכְלֻהוּ (ישעיה סב ט).  בחצר אהל מועד יֹאכְלוּהָ (ויקרא ו ט). עין תלעג לאב ותבז ליקהת אֵם יקרוה ערבי נחל ויֹאכְלוּהָ בני נשר (משלי ל יז).  המנחה והחטאת והאשם המה יֹאכְלוּם (יחזק' מד כט). — ובינו': ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוֹכֵל3 (בראש' לט ו). והעוף אֹכֵל אתם מן הסל (שם מ יז).  כל אֹכֵל חמץ (שמות יב טו). ומפיבשת אֹכֵל על שלחני (ש"ב ט יא).  כאשר יחלם הרעב והנה אוֹכֵל (ישע' כט ח).  וזיתים אשר לא נטעתם אתם אֹכְלִים (יהוש' כד יג).  אֹכְלִים ושתים וחגגים (ש"א ל יו).  והנפש האֹכֶלֶת ממנו עונה תשא (ויקרא ז יח).  אֹכֶלֶת אדם אתי (יחזק' לו יג). — כל אֹכְלָיו יאשמו (ירמיה ב ג). — וצווי: עלה אֱכֹל4 ושתה (מ"א יח מא).  ויאמר קום אֱכֹל כי רב ממך הדרך (שם יט ז).  לך אתי הביתה וֶאֱכֹל לחם (מ"א יג טו).  דבש מצאת אֱכֹל דיך פן תשבענו והקאתו (משלי כה יו).  פצה פיך וֶאֱכֹל את אשר אני נתן אליך (יחזק' ב ח).  והנה זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אֱכוֹל (מ"א יט ה).  ואשימה לפניך פת לחם וֶאֱכוֹל ויהי בך כח (ש"א כח כב).  אֱכוֹל ושתה יאמר לך (רע העין) ולבו בל עמך (משלי כג ז).  את אשר תמצא אֱכוֹל אֱכוֹל את המגלה הזאת (יחזק' ג א). — ועם מקף אחריו אֱכָל-: קום אֱכָל-לחם (מ"א כא ז).  אֱכָל-בני דבש כי טוב (משלי כד יג).  לך ברח אל ארץ יהודה וֶאֱכָל-שם לחם (עמוס ז יב). — ועם ה בסוף: קום נא שבה וְאָכְלָה מצידי (בראש' כז יט). — ולרבים: וְאִכְלוּ את חלב הארץ  (בראש' מה יח).  אִכְלוּ רעים שתו ושכרו דודים (שה"ש ה א). — ובהפס': לכו שברו וָאֱכֹלוּ (ישעיה נה א).  — ועם הכנ': ויאמר משה אִכְלֻהוּ היום (שמות יו כה).  וְאִכְלוּהָ מצות (ויקרא י יב). — ומקור: אָכֹל, אָכוֹל5: מכל עץ הגן אָכֹל תאכל (בראש' ב  יו).  אכֹל תאכלו אותה בקדש (ויקרא י יח).  וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה וְאָכֹל לא תאכלהו ((שם ז כד).  לוא אָכֹל אכל היום העם משלל איביו (ש"א יד ל).  וילך (שמשון) הלוך וְאָכֹל (שופט' יד ט).  הֶאָכוֹל אכלנו מן המלך (ש"ב יט מג).  כה אמר ה' אָכול והותר (מ"ב ד מג).  וזה לך האות אָכוֹל השנה ספיח (שם יט כט).  ןאכלתם אָכוֹל ושבוע (יואל ב כו).  ערך השלחן צפה הצפית אָכוֹל שתה (ישעיה כא ה).  הרג בקר ושחט צאן אָכֹל בשר ושתות יין אָכול ושתו כי מחר נמות (שם כב יג).  אָכוֹל ואין לשבעה שתו ואין לשכרה (חגי א ו). — ומקור סמי' אֲכֹל, אֲכָל-: רק חזק לבלתי אֲכֹל הדם (דבר' יב כג).  המן העץ אשר צויתיך לבלתי אֲכָל-ממנו אכלת (בראש' ג יא).  — ועם בכלם: בַּאֲכֹל, בֶּאֱכֹל, לֶאֱכל: ויישם לפניו לֶאֱכֹל6 (ברא' כד לג).  ויקרא לאחיו לֶאֱכָל-לחם (שם לא נד).  ויהי כאשר כלו לֶאֱכֹל את השבר אשר הביאו ממצרים (שם מג ב).  כי לא יוכלון המצרים לֶאֱכֹל את העברים לחם (שם שם לב).  ישב אשב עם המלך לֶאֱכוֹל (ש"א כ ה).  וימאן לֶאֱכוֹל (ש"ב יג ט).  ויצקו לאנשים לֶאֱכוֹל וגו' ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לֶאֱכֹל (מ"ב ד מ).  — ובהשמטת האלף *לוכל: משעה שהכהנים נכנסים לוכל בתרומתן (ירושלמי ברכות א א).  לוכל דבר שדרכו לוכל ( שם שבי' לח.). — ובסמי' אֲכֹל: כי שכחתי מֵאֲכֹל לחמי (תהל' קב ה). — ועם הכנוי: כי ביום אֲכָלְךָ ממנו מות תמות (בראש' ב  יז).  כי ביום אֲכָלְכֶם ממנו ונפקחו עיניכם (שם ג ה).  בַּאֲכָלְכֶם מלחם הארץ (במדב' טו יט).  ויהי אחרי אָכְלו לחם (מ"א יג כג).  אחרי אָכְלָה7 בשלה (ש"א א ט).  לחיה נתתיו לְאָכְלוֹ (יחזק' לג כז).  והשיאו אותם עון אשמה בְּאָכְלָם את קדשיהם (ויקרא כב  יו).  וישבת המן ממחרת בְּאָכְלָם מעבור הארץ (יהושע ה יב).  ויהי כְּאָכְלָם מהנזיד והמה צעקו (מ"ב ד מ). — ואכל באיזה דבר: היה אוכל באשכול (ביצה לה.).  — ומליצה: אָכַל קֹרץ8 על פלוני, הלשין עליו, למחר אכלו עליו קורצין לפני נמרוד הרשע (מה"ג, שכטר בענין אברהם לתרח). — ומשל: *משל הדיוט אומר מי שאכל התבשיל יודע מה טעמו (תנחו' בוב' ואתחנן. — °אכל באצבעות ידיו ורגליו, אכל בזוללות: כמשל האומרים יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו ( ראב"ע במד' יא יט). — ב) בהרחבה, האש אכלה, החריבה, עשתה שלא יהיה, verzehren; consumer; consume : ואש יצאה מאת ה' וַתֹּאכַל את החמשים ומאתים איש (במד' יו לה).  כאש אֹכֶלֶת בראש ההר (שמות כד יז).  כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אָכְלָה ער מואב (במדב' כא כח).  אש אָכְלָה נאות מדבר (יואל א יט).  ואש אָכְלָה אהלי שחד (איוב יה לד). אָכְלָה אש בריחיך (נחום ג  יג).  ושלחתי אש בבית חזאל וְאָכְלָה ארמנות בן הדד (עמוס א ד).  חמשה דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן (יומא כא:). — וכמו כן המחלה, דֶבֶר: אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יֹאכְלֶנוּ (יחזק' ז יה). — והחֹם: הייתי ביום אֲכָלַנִי חרב (בראש' לא מ). — והחרון: תשלח חרנך יֹאכֱלֵמוֹ כקש (שמות טו ז). — והחרב: ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תֹּאכַל חרב (ש"ב ב כו).  אָכְלָה חרב סביביך (ירמיה מו יד).  — וקנאה: קנאת ביתך אֲכָלָתְנִי (תהל' סט י). — והארץ: ארץ אֹכֶלֶת יושביה (במדבר יג לב). — ג) אכל איזה דבר של מי, לקחהו ממנו, השתמש בו, אכל הכסף, וכדומה, הוציא אותו, verbrauchen, sich zueignen; dépenser, s'approprier; expend, appropriate : כי מכרנו וַיֹּאכַל גם אָכוֹל את כספנו (בראש' לא יה).  אוכלי נכסים של זרים (לבוש חו"מ קח).  — ד) במליצה, השמיד עשה כליה בדבר, aufreiben; anéantir; reduce to nothing : וְאָכַלְתָּ את כל העמים אשר ה' אלהיך נתן לך לא תחוס עינך עליהם (דברי' ז יו).  שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי אָכְלוּ את יעקב וַאֲכָלֻהוּ ויכלהו ואת נוהו השמו (ירמ' י כה).  כלם יחמו כתנור וְאָכְלוּ את שפטיהם (הושע ז ז).  הכסיל חבק את ידיו וְאֹכֵל את בשרו (קהל' ד ה). ר"ל הולך וכחש.  — אכל את ימיו, בלה אותם, verleben seine Tage; passer les jours; pass the time : גם כל ימיו בחשך יֹאכֵל (קהל' ה יו).  — ה) נאות, נהנה מאיזה דבר, geniessen; jouir; to enjoy : אָכְלָה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (משלי ל כ). וזה ימות בנפש מרה ולא אָכַל בטובה (איוב כא כה).  מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של א"א אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא (אבו' ה יט).  — ומליצה, °אכל מכות: רק פרעה הרשע אכל עשר מכות (והזהיר, שמות).  — *אכל פניו של פלוני, דבר לו קשות, הקניטו בדברים, קנטרו: התחילה (מיכל בת שאול) עושה מריבה כנגדו (של דוד) מבקשת לאכל פניו אמרה לו אם ראית כבודיך מה נכבד היום מלך ישראל עכשיו הודעת שאת מלך אשר נגלה היום הלוויי בצניעות אלא לעיני אמהות עבדיו (מדר' במדבר ד). — ו) *תפס מקום, Raum einnehmen; occuper un espace; occupy space : והיסוד היה מהלך על פני הצפון ועל פני כל המערב ואוכל בדרום אמה אחת (מדות ג א). —  זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח שלש אצבעות (אהל' יד ד). שאם תעלה (הקדרה) ושפתיה אוכלות בשקוף (תוספ' אהל' יא ב).  אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח (שם יג ט). ד' אמות אוכלות מתחום טבריה ומתחום מגדלה (ירו' עירו' ד כא ד).  כמה לוחות אוכלות בארון (ב"ב יד.).  — ז) *לקח לצרכיו, גם לא בע"ח, verbrauchen; user; use : ונמצאת עיסה אוכלת מן הבור כמו אוכלת מן הקב (תענית יט:). — ח) *משחית ומכלה מעט מעט, abnutzen; user; wear out : שעשה לו (להנעל) טס או יתד כדי שיהלך בו ולא תהא הארץ אוכלת ה"ז מותר (תוספת' שבת ד ח).  מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו ממקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא (שם כלים ב"מ ד ג). שנמצא אוכל מקום הציר שהדלת סובבת עליו (מגדל חננאל, פי' המשנה מר"ח, מו).  והנה יוטחו (הטחורים) במיבא פעמים רבות כי היא אוכלת הטחורים (קאנון ג י ז ו).  — ט) °עשה פצע בבשר (דבר חריף), וכעין חפירה, למשל במתכת, ätzen; corroder; corrode: הסייד כשהוא סך קרקעית הבית בסיד נועל סנדלו של עץ ברגלו כדי שלא יהא הסיד אוכל ברגלו (ר"ח ששת ס"ו).  כי החומץ ההוא אוכל בנקלה קני הסוללה (שלטי הגבורים, פר' מב). — י) בלשון העם בא"י, לקח שחד: פלוני אוכל הרבה.

נפע' נֶאֱכַל, — אֵאָכֵל, יֵאָכְלוּ, בהפס' יֵאָכֵלוּ, הֵאָכֹל — א) אכלו, יאכלו אותו, gegessen werden; être mangé; be eaten: בבית אחד יֵאָכֵל (שמות יב מו).  לכן כל אכליך יֵאָכֵלוּ וכל צריך כלם בשבי ילכו (ירמ' ל יו).  — ועתיד בדרך צווי: בבית אחד יֵאָכֵל (הפסח) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה (שמות יב מו).  ושרפת את הנותר באש לא יֵאָכֵל כי קדש הוא (שם כט לד).  שלש שנים יהיה (העץ החדש) לכם ערלים לא יֵאָכֵל (ויקרא יט כג).  טמא הוא לכם לא יֵאָכֵלוּ (דבר' יד יט). — ועם את, מ אחריו: סקול יסקל השור ולא יֵאָכֵל את בשרו (שמו' כא כח).  ואם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מבשר זבח שלמיו (ויקרא ז יח).  — ובמשמע' כל איש יֹאכֵל: מצות יֵאָכֵל את שבעת הימים  (שמות יג ז). — ב) שהכל אכלים, שדרך העולם לאכל מה, קח לך מכל מאכל אשר יֵאָכֵל ואספת אליך (ברא' ו כא).  אשר יצוד חיה או עוף אשר יֵאָכֵל(ויקר' יז יג).  להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הַנֶּאֱכֶלֶת ובין החיה אשר לא תֵאָכֵל (ויקרא יא מז).  והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תֵאָכֵלְנָה מרע (ירמ' כד ב). — הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם ונאכלין בכל העיר וכו' הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות (זבח' ה ח).  הפסח נאכל אכילת שבע ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע (מכי' מס' דפסחא בא ו).  יצא זה שאינו נאכל בכל מקום וכו' יצאו אליו שאינן נאכלין בכל מושבותיהם (שם י). — ג) נשרף verzehrt werden; être consumé; be consumed : כי תצא אש ומצאה קצים וְנֶאֱכַל גדיש (שמות כב ה). — ובהשאלה, נשחת (הגוף) על ידי מחלה, וכדומה: וַיֵּאָכֵל חצי בשרו (במדב' יב יב). 

— פִע' *אִכֵּל, — גרם כאב דומה כמו שרץ אוכל: והמכאובים המאכלים אשר ידמה שיש בראש מקצת אנשים שרץ אוכל (קאנון ג א א יב).  ליחה עוקצת מאכלת (פרקי משה ג).

— פֻעל, אֻכַּל, — נשמד ע"י האש, ע"י החרב, vom Feuer u. dgl verzehrt werden; être dévoré par le feu l'épée; consumed by fire etc : וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אֻכָּל9 (שמות ג ב). — ומ"ר אֻכָּלִים: שתאמר מהם לרבים אֻכָּלִים (מכלול סב). — ועבר: אֻכְּלוּ כקש יבש (נחום א י). — ובינ': נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות10 הפנימיות (תמיד א ד). — ועל החרב: אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תְּאֻכְּלוּ כי פי ה' דבר (ישע' א יט=כ). 

— הפעיל, הֶאֱכִיל, הֶאֱכַלְתִּי, ועם ו המה' וְהַאֲכַלְתִּי, אַאֲכִיל, תַּאֲכֵל, יַאֲכִיל, יַאֲכִילֵנוּ, וחסר יַאֲכִלֵנוּ, — עשה וגרם שאחר יאכל, zu essen geben,  nähren; faire manger, nourrir; nourish : למען יראו את הלחם אשר הֶאֱכַלְתִּי אתכם במדבר (שמות יו לב).  — ועם ו המהפך: וְהַאֲכַלְתִּי את מוניך את בשרם (ישעיה מט כו).  — ועם כנ': סלת ושמן ודבש הֶאֱכַלְתִּיךָ ונתתיהו לפניהם (יחזק' יו יט). — ועם ו המהפך: והרכבתיך על במותי ארץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נחלת יעקב אביך (ישע' נח יד).  וְהַאֲכַלְתִּים את בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר רעהו יאכלו (ירמ' יט ט).  הֶאֱכַלְתָּם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהל' פ ו). ויאמרו מי יַאֲכִלֵנוּ11 בשר (במד' יא ד).  ויענך וירעבך וַיַּאֲכִלְךָ את המן (דברים ח ג).  ואפתח את פי וַיַּאֲכִלֵנִי את המגלה הזאת (יחזק' ג ב).  בן אדם בטנך תַאֲכֵל ומעיך תמלא את המגלה הזאת (שם שם ג).  וַיַּאֲכִילֵהוּ מחלב חטה (תהל' פא יז).  וילבשום וינעלום וַיַּאֲכִלוּם וישקום (דהי"ב כח יה). — וצווי: אם רעב שנאך האכילהוּ לחם ואם צמא השקהו מים (משלי כה כא).  שימו זה בית הכלא וְהַאֲכִילֻהוּ לחם לחץ (דהי"ב יח כו).  משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש וכו' (מ"ר שמות ל). — ובינוני: הנני מַאֲכִיל אותם (את הנביאים) לענה והשקתים מי ראש (ירמיה כג יה).  הַמַּאֲכִלְךָ מן במדבר (דבר' ח יו).  הנני מַאֲכִילָם את העם הזה לענה (ירמ' ט יד). מאכילתו שאינו מעושר (כתוב' ז ו).  אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר דגים וכו' (ספרי, עקב לז).  משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אעפ"י שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא י"ח (מד"ר ויקרא ד).  מאכילתו ומשקתו (שם במד' יא).  והאכיל באיזה דבר: אמר ר"ל מאכילה (הכהן לאשתו) בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק (יבמו' פא).

— פועַל, עבר, אוֹכַל, אוֹכַלְתִּי, אוֹכַלְתָּ, אוֹכַלְתֶּם, עת' אֲאוֹכֵל, תְּאוֹכֵל, תְּאֹכֵל, ועם כנ' תְּאָכְלֵנִי, תְּאָכְלֵהוּ, בינ' מְאוֹכֵל, מְאוֹכְלִים, מְאוֹכְלָה, מְאוֹכְלוֹת, — לחזוק הפעולה ונחצה ועזה: חשך טמון לצפוניו תִּאָכְלֵהוּ12 אש לא נפח (איוב כ כו). 

— נתפ', *נתְאַכֵּל, — כמו נתע': האברין והפדרין  שלא נתאכלו מבערב סולקין אותם לצדדי המזבח (תמיד ב א).  שהיו מתאכלין על גבי המזבח (ירוש' ברכ' ד ז: מד"ר ברא' סח).  נתאכל הבשר (ירוש' סנה' י כג ד).  שהוא (הנותן אונין של פשתן בתנור) מתירא שמא מתאכל ציבעו (שם, שבת א ד.).  נתאכלה אחת מהן (מד"ר שה"ש כמגדל). — ב) *כלַה ואבד, הוצא: ואף על פי שנתאכלו המעות (קיד' נט.).