1, ש"נ, מ"ר אֲלָיוֹת, סמי' אֲלְיוֹת. — א) הזנב העבה השמן של הכבשים,   Fettschwanz; queue grasse; fat tail: ולקחת מן האיל החלב וְהָאַלְיָה (שמות כט כב). והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו הָאַלְיָה תמימה לעמת העצה יסירנה (ויקרא ג ט). — *אַלְיָה וקוץ בה, משל לדבר טוב מאד שדבר צדדי קטן ממעיט טובו: (הכתוב אומר) נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו (ר"ה יז.). אליה שמנה יש כאן וקוץ בה כלומר דבר תנחומים יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה (רש"י שם). — ומשל: *האוכל אליה מתחבא בעליה, ר"ל האוכל מן המובחר סופו להסתתר בחדרו מפני בעלי חובותיו (בארמ'2 פסח' קיד.). — *כְּלַפֵּי אַלְיָה3, ר"ל לעומת האחור, לתמה על דבר שצריך להיות להפך: תנא תנא קמיה דרב נחמן שנים שהוציאו קנה של גרדי פטורין ורבי שמעון מחייב כלפי אליה אלא אימא חייבין ורבי שמעון פוטר (שבת לג:). אמר מר אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר נכרי שכבשתו ושרוי עמך בחצר מנין ת"ל לא ימצא כלפי אליה אמר אביי איפוך (פסח' ה:). — ב) *הקצה התחתון הרך שבאזן,    Ohrläppchen; lobe de l'oreille; ear-lap: מפני מה אזן כלה קשה ואליה רכה שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה (כתוב' ה.).