* 1, ש"ז, מ"ר אַלְיונִים, – בֹהן, אגודל, האצבע העב בידים וברגלים, Daumen; pouce; thumb ואמר להם (נבוכדנצר להלוים על נהרות בבל) הכינו עצמיכם עד שאנו אוכלים ושותים אני מבקש שתעמדו ותקישו לפניי בכינורות שלכם כדרך שהייתם מקישים בבית המקדש שלכם לה' אלהיכם מסתכלים אילו באילו ואמרו לא דיינו שהחרבנו בית מקדשו בעונותינו אלא עכשיו אנו עומדים להקיש בכינורותינו לפני הננס הזה מיד עמדו כולהם ונטלו עצה ותלו כינורותיהם בערבות שהיו שם ושלטו בנפשותם ונתנו אליוני ידיהם לתוך פיהם ומרצצים ומקצצים אותם פסק' רב' ותאמר ציון, מדר' תהל' קלז, ילקוט. שכאשר נכוה מנגיעת גחלת אש נוגע באליון אזנו פלא יומץ. כויה.
1 כן נקד לוי, קוהוט ויסטרוב, וזה נראה מהכתיב במקומות המובאים בפנים בלי י' אחרי א, וכן נראה מהשם אֵלמוֹן ולא אֶלמוֹן. ואמרו חוקרי הלשון כי נגזר שם זה מהשם אליה, וכמו בער' אליאן أَلْيَان מי שיש לו אליה, אף כאן אליון דבר שיש לו אליה, ר"ל הבשר הרך, ועי' אַלְיָה. – בארמ' אִלְיוֹן, ועל אִלְיוֹן ידיהון דימינא ועל אִלְיוֹן רגליהון דימינא ת"א שמות כט כ.