פ"ע, קָם, קָאם, קָמָה, קַמְתִּי, קַמְתָּ, קַמְנוּ, קַמְתֶּם, קָמוּ, קָמִים, קוֹמִים, קוּם קוֹם, קוּמִי, קוּמֶךָ, קוּמוּ, קוּמָהּ, קֻמָהּ, קוּם, קֻם, קוּמָה, קוּמִי, קוּמוּ, קֻמוּ, קֹמְנָה, אָקוּם, אָקֻם, אָקוּמָה, תָּקוּם, יָקוּם, יָקֻם, יָקָם, תָּקוּם, תָקָם, נָקוּם, נָקוּמָה, תָּקֻמו,ּ תָּקוּמוּ, יָקוּמוּ יָקֻמוּ, יְקוּמוּן, — א) קָם האדם אחר שנפל, התרומם ועמד על רגליו, aufstehen, sich erteben;se lever; to stand up, rise: ויאמר יי' אל יהושע קֻם לך למה זה אתה נפל על פניך יהוש' ז י. אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קָמְתִּי כי אשב בחשך יי' אור לי מיכ' ז ח. כי שבע יפל צדיק וָקָם ורשעים יכשלו ברעה משלי כד יו. — ובשלילה, נפל ולא הוסיף קוּם: נוע תנוע ארץ וכו' וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קוּם ישע' כד כ. נפלה לא תוסיף קוּם בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה עמו' ה ב. —ולא יכל קוּם: אמחצם ולא יכלו קוּם יפלו תחת רגלי תהל' יח לט. שם נפלו פעלי און דחו ולא יכלו קוּם שם לו יג. הכשיל כחי נתנני יי' בידי לא אוכל קוּם איכ' א יד. — נפל ולא קָם וכדו': מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יָקוּמוּן 1 דבר' לג יא. ואכלם ואמחצם ולא יְקוּמוּן ויפלו תחת רגלו ש"ב כב לט. המוציא רכב וסוס חיל ועזוז יחדו ישככו כל יָקוּמוּ דעכו כפשתה כבו ישע' מג יז. היפלו ולא יָקוּמוּ אם ישוב ולא ישוב ירמ' ח ד. שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תָקוּמו שם כה כז. ככה תשקע בבל ותא תָקוּם מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה שם נא סד. ימיטו עליהם נחלים באש יפילם במהמרות בל יָקוּמוּ תהל' קמ יא. — וקָם השוכב, הישן, קם מעל משכבו: ותבא הבכירה ותשכה את אביה ולא ידע בשכבה וּבְקֻמָהּ בראש' יט לג-לה . ויהי לעת הערב וַיָּקָם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג ש"ב יא ב. מה לך נרדם קוּם קרא אל אלהיך יונה א ו. אם שכבתי ואמרתי מתי אָקוּם איו' ז ד. קוּמִי לך רעיתי יפתי ולכי לך שה"ש ב י:; שם שם יג. קַמְתִּי אני לפתח לדודי שם ה ה. — וקָם משנתו:צעד מתי עצל תשכב מתי תָּקוּם משנתך משלי ו ט. — ועם בטוי הזמן, קָם בבקר, בלילה בעוד לילה וכדו': וַיָּקָם בלילה ההוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו וכו' בראש' לב כג. וַיָּקָם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים שמות יב ל. וַיָּקָם בלעם בבקר ויאמר את שרי בלק לכו אל ארצכם במד' כב יג. וַיָּקָם בלעם בבקר וחבש את אתנו שם שם כא. ועתה קוּם לילה אתה והעם אשר אתך ואב בשדה שפט' ט לב. וישכב שמשון עד חצי הלילה וַיָּקָם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר וכו' שם יו ג. וַיָּקָם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו שם יט כז. וַתָּקָם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה וכו' וָאָקֻם בבקר להיניק את בני והנה מת מ"א ג כ-כא. וַיָּקָם המלך לילה ויאמר אל עבדיו אגידה נא לכם את אשר עשו לנו ארם מ"ב ג יב. חצות לילה אָקוּם להודות לך על משפטי צדקך תהל' קיט סב. וַתָּקָם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה משלי לא יה. ואָקוּם לילה אני ואנשים מעט עמי נחמ' ב יב. — ועם תאור מפֹרט של הזמן: ותשכב מרגלותיו עד הבקר וַתָּקָם בטרום יכיר איש את רעהו רות ג יד. — וְהִשְׁכִּים לָקוּם, השכים קוּם: וישכם משרת איש האלהים לָקוּם ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב מ"ב ו יה. שוא לכם משכימי קוּם מאחרי שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא תהל' קכז ב. — וקָם החולה, הפצוע השוכב, ממטתו, הבריא: והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב אם יָקוּם והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה שמות כא יח-יט. ואשר שכב לא יוסיף לָקוּם תהל' מא ט. — וקָם השוכב, במשמ' התרומם וישב: קוּם נא שבה ואכלה מצידי בראש' כז יט. יָקֻם אבי ויאכל מציד בנו בעבר תברכני נפשך שם שם לא. — ובהשטלה: התנערי מעפר קוּמִי שבי ירושלם ישע' נב ב. — וקָם המת השוכב בקבר לתחיה: מתים בל יחיו רפאים בל יָקֻמוּ ישע' כו יד. יחיו מתוך נבלתי יְקוּמוּן הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל  שם שם יט. הלמתים תעשה פלא אם רפאים יָקוּמוּ יודוך סלע תהל' פח יא. ואיש שכב ולא יָקוּם עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם איו' יד יב. — ובהדגשה, קָם על רגליו: מ"ב [[בעיה: לא ברור כא]]. — וקָם הלביא הרובץ: הן עם כלביא יָקוּם וכארי יתנשא במד' כג כד. — וקָם היושב מעל הכסא וכדו':ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרת וכו' וַיָּקָם מעל הכסא שפט' ג כ. וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר וַיָּקָם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ש"א כ כה. ויגע הדבר אל מלך נינוה וַיָּקָם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר יונה ג ו. גם עוילים מאסו כי אַקוּמָה 1 וידברו בי איו' יט יח. — ובהדגשה, קָם על רגליו, במשמ' זו: וַיָּקָם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי וכו' דהי"א כח ב. — ובפרט לאות יראה וכבוד לפלוני: כי לוא אוכל לָקוּם מפניך כי דרך נשים לי בראש' לא לה. מפני שיבה תָּקוּם והדרת פני זקן ויקר' יט לב. מלכים יראו וָקָמוּ שרים וישתחוו ישע' מט ז. ראוני נערים ונחבאו וישישים קָמוּ עמדו איו' כט ח. ולא קָם ולא זע ממנו אסתר ה ט. — וקָם לקראת פלוני לקדם פניו:  ויבאו שני המלאכים מדמה וכו' וירא לוט וַיָּקָם לקראתם וישתחו אפים ארצה בראש' יט א. ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדניהו וַיָּקָם המלך לקראתה וישתחו לה מ"א ב יט. —  וקָם מהארץ שישב עליה: וַיָּקָם מהארץ וישב על המטה ש"א כח כג. וַיָּקָם דוד מהארץ וירחץ ויסף ויחלף שמלתו ויבא בית יי' ש"ב יב כ. וכאשר מת הילד קַמְתָֹ ותאכל לחם שם שם כא. — וקָם הורע על ברכיו: קָם מלפני מזבח יי' מכרֹע על ברכיו מ"א ח נד. — וקָם האדם מצומו,  מתעניתו, שהיה יושב בהם על הארץ: ובמנחת הערב קַמְתִּי מתעניתי עזר' ט ה. — קָם האדם ועמד, קָם ונצב: והיה כצאת משה מן האהל וְקָם כל העם ונצבו איש פתח אהלו שמות לג ח. וַתָּקָם אסתר ותעמד לפני המלך אסת' ח ד. — ובתמונה: והנה קָמָה אלמתי וגם נצבה בראש' ז ז. — וקם מפחד: ויחדדו וַיָּקֻמוּ כל הקראים אשר לאדניהו וילכו איש לדרכו מ"א א מט. — קָם והשתחוה: וַיָּקָם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת בראש' כג ז. וְק8ם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו שמות לג י. — ב) קָם אדם ממקום וכדו', קם כדי ללכת משם,;sich aufmachen, auforechen; décamper, partir;to start, move off:וַיָּקָם יעקב מבאר שבע וכו' בראש' מו ה. ודוד קָם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה ש"א כ מא. ושאול קָם  מהמערה וילך בדרך שם כ ח. וַיָּקֻמוּ ממדין ויבאו פארן מ"א יא יח. — קָם מִשָׁם: וַיָּקֻמוּ משם האנשים וישקפו על פני סדם בראש' יח יו. — קָםמתוך העדה: וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וַיָּקָם מתוך העדה ויקח רמח בידו במד' כה ז. — וממשתה היין: והמלך קָם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן אסת' ז ז. — ומעל פני המת המוטל לפניו: וַיָּקָם אברהם מעל פני מתו בראש כג ג. — וקָם ממקומו: והאורב קָם מהרה ממקומו וירוצו בנטות ידו ויבאו העיר וילכדוה יהוש' ח יט. וכל איש ישראל קָמוּ ממקומו ויערכו בבעל תמר שפט' כ לג. — קָם מתחתיו, עזב את מקומו: לא ראו איש את אחיו ולא קָמוּ איש מתחתיו שלשת ימים שמות י כג. — קָם מעל השלחן: וַיָּקָם יהונתן מעם השלחן בחרי אף ש"א כ לד. — ומלפני המזבח וכדו: וַיָּקָם עזרא מלפני בית אלהים וילך אל לשכת יהונתן בן אלישיב עזר' י ו. — קָם מן המארב: ואתם תָּקֻמוּ מהאורב והורשתם את העיר יהוש' ח ז. וַיָּקָם אבימלך והעם אשר אתו מן המארב שפט' ט לה. — קָם אדם והלך, במשמ' הלך לו, הלך ממקומו , fortgeken; s'en aller; to go away: וַיָּקָם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים [[מקור: בראש' כב ג]]. וַיָּקָם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שם כד י. ויאכל וישת וַיָּקָם וילך שם כה לד. וַיָּקָם בלעם וילך וישב למקומו במד' כד כה. והיה כי קָם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד ש"א יז מח. אָקוּמָה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ש"ב ג כא. וירא וַיָּקָם וילך אל נפשו ויבא באר שבע מ"א יט ג. — ועם פעלי תנועה אחרים, קם ועלה: וְנָקוּמָה ונעלה בית אל בראש' לה ג. וְקָמְתָּ ועלית אל המקום אשר יבחר יי' אלהיך בו דבר' יז ח. — קָם ויצא: וָאָקוּם ואצא אל הבקעה וכו'  יחזק' ג כג. — קָם ובא: וַיָּקוּמוּ שרי מואב ויבאו אל בלק במד' כב יד. וַיָּקָם דוד ויבא אל המקום אשר הנה שם שאול ש"א כו ה. — קָם ועבר: ויברח הוא וכל אשר לו וַיָּקָם ויעבר את הנהר בראש' לא כא. וַיָּקָם דוד ויעבר הוא ושש מאות איש אשר עמו ש"א כז ב. וַיָּקֻמוּ ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן שאול ושנים עשר מעבדי דוד ש"ב ב יה. — קָם וירד: וַיָּקָם דוד וירד אל מדבר פארן ש"א כה א. — קָם ושב: וַיָּקָם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים בראש' כא לב. — קָם וברח, קָם ונס: וַיָּקָם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ש"א כא יא. וַיָּקָם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים מ"א יא מ. וַיָּקוּמוּ וינוסו בנשף ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמריהם מ"ב ז ז. — קָם וסובב: אָקוּמָה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות שה"ש ג ב. — ובהשאלה, בפעל עזר לפני כל פעל, אף שאינו מורה על תנועה, קָם ועשה, הזדרז ועשה, הואיל ועשה: וַיָּקָם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים בראש' לא יז. וַיָּקָם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את שלו הממעיט אסף עשרה חמקים וכו' במד' יא לב. וְקָם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ דבר' לא יו. ויּקמוּ אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים וכו' ש"א יז כב. וַיָּקָם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט שם כד ד. ויאמר אבנר אל יואב יָקוּמוּ נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יָקֻמוּ ש"ב ב יד. וַיָּקָם המלך וישב בשער שם יט ט. הוא קָם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו שם כג י. וַיָּקָם ויאכל וישתה מ"א יט ח. וַתָּקָם האשה ותעש כדבר איש האלהים מ"ב ח ב. ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה וַתָּקָם ותאבד 1 את כל זרע הממלכה שם יא א. וַיָּקֻמוּ עבדיו ויקשרו קשר ויכו את יואש שם יב כא. הכינו לבניו מטבח בעון אבתם כל יָקֻמוּ וירשו ארץ ישע' יד כא. איש באהלו יָקוּמוּ ושרפו את העיר הזאת באש ירמ' לז י. משד עניים מאנקת אביונים עתה אָקוּם יאמר יי' אשית בישע יפיח לו תהל' יב ו. למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יָקֻמוּ ויספרו לבניהם שם עח ו. קָמוּ בניה ויאשרוה בעלה ויהללה משלי לא כח. וַיָּקָם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו איו' א כ. קדר הלכתי בלא חמה קַמְתִּי בקהל אשוע שם ל כח. ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים וָאָקוּם ואעשה את מלכת המלך דני' ח כז. וַיָּקָם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל עזר' ג ב. וַיָּקָם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה שם י ה. נָקוּם ובנינו נחמ' ב יח. וַיָּקָם אלישיב הכהן הגדוֹל ואחיו הכהנים ויבנו את שער הצֹאן שם, ג א. וַיָּקָם ירֹבעם בן נבט עבד שלמה בן דויד וימרד על אדֹניו דהי"ב יג ו. ויקמו האנשים וכו' ויחזיקו בשביה שם כח יה. וַיָּקֻמוּ ויסירו את המזבחות אשר בירושלם שם ל יד. וַיָּקֻמוּ הכהנים הלוים ויברכו את העם שם שם כז. — ואף בפעֻלה שבגשש: אתה תָקוּם תרחם ציון כי עת לחנננה כי בא מועד תהל' קב יד. יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדיך ישמח שם קט כח. — ובפרט בצווי קוּם, קוּמָה וכו' במלת זרוז לפני פעלי תנועה: קוּם התהלך בארץ לארכה ולרחבה בראש' יג יז. קוּמוּ צאו מן המקום הזה שם יט יד. ועתה בני שמע בקלי וְקוּם ברח לך אל לבן אחי חרנה שם כז מג. קוּם לך פדנה ארם שם כח ב. קוּם צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך שם לא יג. קוּם עלה בית אל ושב שם שם לה א. ואת אחיכם קחו וקוּמוּ שובו אל האיש שם מג יג. קוּם  רדף אחרי האנשים והשגתם שם מד ד. קוּמוּ צאו מתוך עמחי גם אתם גם בני ישראל שמות יב לא. אם לקרא ךף באו האנשים קוּם לך אתם במד' כב כ. עתה קֻמוּ ועברו לכם את הנחל זרד דבר' ב יג. קוּמוּ סעו ועברו את נחל ארנן שם שם כד. קוּם רד 1 מהר מזה שם ט יג. קוּם לך למסע לפני העם שם י יא. משה עבדי מת ועתה קוּם עבר את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם לבני ישראל יהוש' א ב. קוּם רד במחנה כי נתתיו בידך שפט' ז ט. קח נא אתך את אחד מהנערים וְקוּם לך בקש את האתנות ש"א ט ג. ויאמר לה אמנון קוּמִי לכי ש"ב יג יה. ועתה קוּם צא ודבר על לב עבדיך שם יט ח. קוּם עלה לקראת מלאכי מלך שמרון מ"ב א ג. כתיים קוּמִי עברי גם שם לא ינוח לך ישע' כג יב. קוּם וירדת בית היוצר ירמ' יח ב. קוּמִי עלו אל קדר ושדדו את בני קדם שם מט כח. קוּם צא אל הבקעה ושם אדבר אותך יחזק' ג כב. קוּמוּ ולכו כי לא זאת המנוחה מיכ' ב י. — וקוּם בלבד במשמ' קוּם וָלֵךְ: קוּמָה יי' למנוחתך ואתה וארון עזך תהל' קלב ח. ועתה קומה יי' אלהִים לנוחך אתה וארון עזך דהי"ב ו מא. — ולפני פעלים אחרים: קוּם קח את אשתך ואת שתי בנתיך בראש' יט יה. קוּמִי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו שם כא יח. קוּם עשה לנו אלהים שמות לב א. קוּם בלק ושמע במד' כג יח. קֻם קדש את העם יהוש' ז יג. קוּם הרג אותם שם א כ. קוּם אתה ופגע בנו שם שם כא. קוּם משחהו כי הוא זה ש"א יו יג. קוּמִי נא והשתנית ולא ידעו כי אתי אשת ירבעם והלכת שלה מ"א יד ב. ויאמר קוּם אכל כי רב ממך הדרך וַיָּקָם ויאכל וישתה שם יט ז-ח. קוּם רש את כרם נבות היזרעאלי שם כא יה. קוּמוּ השדים משחו מגן ישע' כא ה. נשים שאננות קֹמְנָה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי שם חב ט. קוּמִי אורי כי בא אורך שם ס א. קוּמָה והושיענו ואיה אלהיך אשר עשית לך יֹקֻומו אם אושיעוך 1 בעת רעתך ירמ' ב כז-כח. קוּמִי ודושי בת ציון מיכה ד יג. קוּם ריב את ההרים שם ו א. קוּמָה יי' הושיעני אלהי תהל' ג ח. קוּמָה יי אל נשא ידך שם י יב. קוּמָה יי קדמה פניו שם יז יג. קוּמָה אלהים ריבה ריבך שם עד כב. קוּמָה אלהים שפטה הארץ שם פב ח. קוּמִי רני בליל לראש אשמרות איכ' ב יט. קוּמוּ ברכו את יי' אלהיכם מן העולם עד העולם נחמ' ט ה. קוּם ועשת ויהי יי' עמך דהי"א יב יו. יְקוּמוּ ובנו את מקדש יי' האלהים שם שם יט.— ובחלוף הנושא, כדי לכלול את המדבר 1: קוּמָה ונעלה עליהם שפט' יח ט. קוּמִי ונלכה שם יט כח. קוּמָה ואשלחך ש"א ט כו. קוּמוּ ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום ש"ב יה יד. קדשו עליה מלחמה קוּמוּ ונעלה בצהרים ירמ' ו ד. קוּמוּ ונעלה ציון אל יי' אלהינו שם לא ה. קוּמָה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו שם מו יו. קוּמוּ ונקומה עליה למלחמה עבד' א א. — ופעל קוּם עם מקור של פעל אחר, קָם ללכת, לברח וכדו': וישכימו בבקר וַיָּקָם ללכת שפט' יט ה. וַיָּקָם האיש ללכת שם שם ז. וַיָּקָם אדם לרדפך ולבקש את נפשך ש"א כה כט. וַיָּקָם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו מ"א כא יו. וַיָּקָם יונה לברח תרשישה מלפני יי' יונה א ג. — ובהשאלה, קָם לעשות דבר, הזדרז לעשותו, התכונן לעשותו: וַיָּקֻמוּ כל בניו וכל בנותיו לנחמו בראש' לז לה. וישב העם לאכל ושתו וַיָּקֻמוּ לצחק  שמות לב ו. מפני פחד יי' ומהדר גאונו בְּקוּמוֹ לערץ הארץ ישע' ב יט. לכן חכו לי ליום קוּמִי לעד כי משפטי 2 לאסף גוים לקבצי ממלכות וכו' צפנ' ג ח. וַתָּקָם ללקט רות ב יה. וַיָּקֻמוּ הלוים מבני הקהתים ומן בני הקרחים להלל ליי' אלהי ישראל דהי"ב כ יט. — ועם שם פעֻלה במקום פֹעל: התקבצו ובאו עליה וְקוּמוּ למלחמה ירמ' מט יד. קומו וְנָקוּמָה עליה למלחמה עבד' א א. החזק מגן וצנה וְקוּמָה בעזרתי תהל' לה ב. קוּמָה עזרתה לנו ופדנו למען הסדך שם מד כז. — — ובלי השלמה: קוּמָה יי' ויפצו איביך במד' י לה. קוּם כי זב היום אשר נתן יי' את סיסרא בידך שפט' ד יד. קוּמָה יי' אל יעז אנוש תהל' ט כ. קוּם כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה עזר' י ד. — ג) קָם עַל אדם לרעה, התקומם נגדו כאויב להתנפל עליו, auftreten gegen: s'elever contre; rise up against: כי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וְקָם עליו והכהו נפש ומת דבר' יט יא. כי כאשר יָקוּם איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה שם כב כו. יתן יי' את איביך הַקָּמִים עליך נגפים לפניך שם כח ז. ואתם קַמְתֶּם על בית אבי היום ותהרגו את בניו שפט' ט יח. ויצאתי אחריו והכתיו (את הארי והדוב) והצלתי מפיו וַיַּקָם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו ש"א יז לה. והנה קָמָה כל המשפחה על שפחתך ויאמר תני את מכה אחיו ונמתהו ש"ב יד ז. יתבשר אדני המלך כי שפטך יי' היום מצד כל הַקָּמִים עליך שם יח לא. יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר קָמוּ עליך לרעה שם שם לב. עלה והושעני מכף מלך ארם וכף מלך ישראל הַקּוֹמִים עלי מ"ב יו ז. וְקָמְתִּי עליהם וכו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד ישע' יד כד. וְקָם על בית מרעים ועל עזרת פועלי און שם לא ב. וְקַמְתִּי על בית ירבעם בחרב עמו' ז ט. יי' מה רבו צרי רבים קָמִים עלי תהל' ג ב. כי זרים קָמוּ עלי ועריצים בקשו נפשי שם נד ה. זרים קָמוּ עלי ועדת עריצים בקשו נפשי שם פו יד. וחכם עיני בשורי בַּקָּמִים 1 עלי מדעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו' שם לב יב-יג. לולא יי' שהיה לנו בְּקוּם עלינו אדם שם קכד ב. — ובאותה משמ' קָם באדם: וְקָאם שאון בעמם וכל מבצריך יושר הוש' י יד. בת קָמָה באמה כלה בחמתה מ"כ' ז ו. — ובפרט כעד מאשים: לא יָקוּם עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת דבר' יט יה. כי יָקוּם עד חמס באיש לענות בו סרה שם שם יו. כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס תהל' כז יב. ותקמטני לעד וַיָּקָם בי כחשי בפני יענה איו' יו ח. — וְקָם אֶל, כמו קָם על: וַיָּקָם קין אל הבל אחיו ויהרגהו בראש' ד ח. למה קשרתם אלי וכו' לָקוּם אלי לארב כיום הזה ש"א כב יג. וישמע דוד את אנשיו כדברים ולא נתנם לָקוּם אל שאול שם כד ח. — וְקָם לָאוֹר במשמ' התקומם נגדו, מרד בו: לאור יָקוּם 2 רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי בנגב איו' כד יד. — וְקָם למשפט את פלוני: כל בלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תָּקוּם אתך למשפט תרשיעי ישע' נד יז. — ובינ', קָם, עי' ערך קָם. — ד) קָם במשמ' נולד, הופיע, בא לעולם, קָם אדם, מלך, נביא: וַיָּקָם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף שמות א ח. כי יָקוּם בקרבך נביא או חלם חלום דבר' יג ב. ולא קָם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים שם לד י. חדלו פרזון בישראל חדלו עד שַׁקַּמְתִּי דבורה שַׁקַּמְתִּי אם בישראל שפט' ה ז. הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יַקוּם כמוך מ"א ג יב. וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל יי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו בכל תורת משה ואחריו לא קָם כמוהו מ"ב כג כה. — ובנים מאחרי אבותיהם: ואמר הדור האחרון בניכם אשר יָקוּמוּ מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וכו' דבר' כט כא. — ופלוני אחרי פלוני: וַיָּקָם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה וכו' וַיָּקָם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה שפט' י א-ג. — ובנים תחת אבותיהם, באו במקומם: והנה קַמְתֶּם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף יי' אל ישראל במד' לב יד. וָאָקֻם תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל מ"א ח כ. — וְקָמוּ רשעים וכדו', באו לעולם: בעלץ צדיקים רבה תפארת וּבְקוּם  רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים שם שם כח. — וקָם שבט: דרך כוכב מיעקב וְקָם שבט מישראל 1 ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת  במד' כד יז. — וקָם החמס, צמח כמו קָמָה: צץ המטה פרח הזדון החמס קָם 1 למטה רשע יחזק' ז יא. וקָם על הממלכה הגיע למלכות: וַיָּקָם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב דהי"ב כא ד. — וקָם דור אחר, חדש: וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבתיו וַיָּקָם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את יי' שפט' ב י. — ומכאן אף לזמן, קָמוּ שָׁנִים, באו: הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וְקָמוּ שבע שני רעב אחריהן בראש' מא כט-ל. — וקָמָה צרה, קָם איד וכדו', נולדו היו: מה תחשבון אל יי' כלה הוא עושה לא תָקוּם פעמים צרה נחו' א ט. עם שונים אל תערב כי פתאם יָקוּם אידם ופיד שניהם מי יודע משלי כד כא-כב. — ובפרט קָם דבר, עצה, במשמ' התאמת, התגשם אחר שהֻגד מראש, היה לעֻבדה: לא תָקוּם ולא תהיה ישע' ז ז. עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יָקוּם כי עמנו אל שם ח י. אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תָקוּם שם יד כד. אמר עצתי תָקוּם וכל חפצי אעשה שם מו י. וידעו כל שארית יהודה וכו' דבר מי יָקוּם ממני ומהם וכו' למען תדעו כי קוֹם יָקוּמוּ דברי עליכם לרעה ירמ' מד כח-כט. ותרעש הארץ ותחל כי קָמה על בבל מלשבות יי' שם נא כט. הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תָּקוּם משלי יה כב. רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תָקוּם משלי יה כב. רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תָקוּם שם יט כא. ותגזר אמר וְיָקָם לך ועל דרכיך נגה אור איו' כב כח. — וקָם דבר על פלוני, חל עליו: היש מספר לגדודיו ועל מי לא יָקוּם אורהו 1 שם כה ג. — וְקָם אדם על דבר שיעץ, כמו קמה עצתו: ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יָקוּם 1 ישע' לב ח. — ובלשון חידות: כיום שיזעו שמרי הבית וכו' וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה וְיָקוּם 2 לקול הצפור וישחו כל בנות השיר קהל' יב ג-ד. — ה) כמו עמד, stehen; se tenir debut; to stand: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך וּבְקוּמֶךָ 3 דבר' ו ז. ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך וּבְקוּמֶךָ שם יא יט. מי יעלה בהר יי' ומי יָקוּם במקם קדשו תהל' כד ג. ומשך אבירים בכחו יָקוּם 1 ולא יאמין בחיין איו' כד כב. על ימין פרחח יָקוּמוּ 2 רגלי שלו ויסלו עלי ארחות אידם שם ל יב. — וקָמוּ המים, עמדו: ויעמדו המים הירדים מלמעלה קָמוּ נד אחד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן יהוש' ג יו. — וקם פלוני לפלוני, עמד על ידו לעזרה: מי יָקוּם לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און תהל' צד יו. — ו) קָם האדם, החזיק מעמד, ביחוד בפני אויב או צרה, standhalten; tenir ferme; to hold one's ground, קָם לפני פלוני: ולא יכלו בני ישראל לקוּם לפני איביהם יהוש' ז יב. לא תוכל לָקוּם לפני איביך עד הסירכם החרם מקרבכם שם, שם יג. — ובדבר פלוני: לפני זעמו מי יעמד ומי יָקוּם בחרון אפו נחו' א ו. על כן לא יָקֻמוּ רשעים במשפו וחטאים בעדת צדיקים תהל' א ה. — וקָם מן דבר: משיגהו 3 חרב בלי תָקוּם חנית מסע ושריח איו' מא יח. — וְקָם עם פלוני: ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקוס 4 עמו משלי ל ל-לא. — ובלי השאלה: אדני יי' סלח נא פי יָקוּם 1 יעקב כי קטן הוא עמו' ז ב. אדני יי' חדל נא מי יָקוּם 1 יעקב כי קטן—  הוא שם שם ה. — ועי' תְּקוּמָה. המה כרעו ונפלו ואנחנו קַמְנוּ ונתעודד תהל' כ ט. ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יָקוּם איו' ח יה. — ולא יוכל קוּם (לפני האויב): נתנני אדני בידי ולא אוכל קוּם איכ' א יד. — ז) קָם הדבר, נשאר קַיָּם, המשיך להיות, bleiben; rester; to remain, stay: בשומו כל אבנו מזבח כאבני נר מנפצות לא יָקֻמוּ אשרים וחמנים ישע' כז ט. — וקָמָה הממלכה: ועתה ממלכתך לא תָקוּם בקש יי' לו איש כלבבו ויצוהו יי' לנגיד על עמו ש"א יג יד. ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וְקָמָה מידך ממלכת ישראל שם כד כ. — ולא קָמָה רוח באיש: ונשמע וימס לבבנו ולא קָמָה 2 עוד רוח באיש מפניכם יהוש' ב יא. — וחילו ועשרו של אדם: לא יעשר ולא יָקוּם חילו איו' יה כט.—  וקָם דבר לעולם: יבש חציר נסל ציץ ודבר אלהינו יָקוּם לעולם ישע' מ ח. — ובשמוש מיֻחד: ומהצהרים יָקוּם חלד 3 תעפה בבקר תהיה איו' יא יז. ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יָקוּם 4 שם יט כה. — וקָם דבר העֵד, נתקבל באמת: על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יָקוּם דבר דבר' יט יה. — וקָם הנדר, נשאר בתקפו: וְקָמוּ כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יָקוּם במד' ל ה. ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יָקוּם וה' יסלח לה שם שם ו. ושמע אישה והחריש לה וְקָמוּ נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יָקֻמוּ שם שם ח. ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יָקוּם  עליה שם שם י. כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יָקוּם שם שם יג. — וקָמָה בערכת הכהן: ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליי' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן בו יָקוּם ויקר' כז יד. אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יָקוּם שם שם יז. — וקָם החֹזֶה: וכפר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תָקוּם ישע' כח יח. — וקָם דבר לפלוני, נשאר שלו, עבר לרשותו: וַיָּקָם שדה עפרון וכו' לאברהם למקנה לעיני בני חת בראשית כג יז-יח. וַיָּקָם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת שם שם כ. וְקָם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו ויקר' כה ל. ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וְקָם לו שם כז יט. — וְקָם על שם אדם, נחשב כשלו: והיה הבכור אשר תלד יָקוּם על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל דבר' כה ו. — קָמוּ עיני אדם, עמדו מראות, חדלו לראות לפעל 1 כהו עיניו: ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו קָמָה ולא יכול לראות ש"א יד ד. — ואמר בן סירא: שנות חיים על קרב צולל וקם בבקר ונפשו אתו וגם אם נאנסתה במטעמים קום קוה וינוח לך ב"ס גני' לד כ-כא. מיועץ שמור נפשך וכו' כי גם הוא לנפשו יחשב וכו' ואמר לך מטוב דרכך וקם מנגד להביט רישך שם לז ח-ט. עד אשר קם נביא כאש ודבריו כתנור בוער שם מח א. — ובתו"מ 2: בעקבות משיחא הוצפא ימני ויוקר יאמיר וכו' בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו 1 וכו' בריתה בכוף סוטה. ולא קם נביא בישראל [[בעיה: מילה לא ברורה]], אבל באומות קם 2 ואיזה זה בלעם בן בעור ספרי דבר' שנז. משמים נשקפה, הומיה כיונתי [[בעיה: מילה לא ברורה]], מפחדת כל בעלי כנפים, ראוה נערים תדבאו וישישים קמו עמדו 3 וכו' בר קפרא, ירוש' מו"ק יג א. בימי ו' דוכא בן הרכינס התירו צרת רבה לאחין והיה הדבר קשה לחכמים מפני שהכס גדול היה ועיניו קמו 4 מלבא לבית המדרש וכו' יבמ' טז.. וכאי קורבה דבן מבת, שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה ב"ב קי:. כיצד אדם בה, באים עליו שלשה מלאכי השרת וכו' והשלישי שבמינה עליו אמר לו קום הגיע קצך כלה רבתי ג. וברוב גאונך, הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך, ומי הן, אלו הקמים כנגד בניך, מגיד שכל הקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד השכינה הנחו' בשלח טז. קם (האדם הראשון) על רגליו והוא כתואר וכדמות אלהים שם פקודי ג. — *וצווי שהפך ש"ע, קוּם עֲשֵׂה  מצוה שיש בה קום עשה, בנגוד אל שב ואל תעשה וכדו': כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה מכות ג ד, וכעין זה מזל' יב ד. לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ה"ג ירד, לרבי יהושע דאמר התם שב ואל תעשה עדיף ה"ג לא ירד וכו' ערוב' ק.. — °ובתפלה: ועל חטאים שאגו חיבים עליהם ארבע מיתות בית דין וכו' על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, בין שיש בה קום עשה ובין שאין בה קום עשה וכו' על חטא, ודוי יוה"כ. — *וקוּם ומוּל, קוּם אֳכוֹל: אמר לו ר' יהושע, לא אם אמרתה במי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שאינו בקום ומזל, תאמר במי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת שהוא בקום מול, אמר לו ר' אליעזר, נותר יוכיח שמאמש בקום אכול ואם אכלו למחר הרי זה חייב, אמר לו ר' יהושע, לא אם אמרת בנותר שאינו בקום אכול כל היום, תאמר במילה שהיא כל היום בקום מול תוספת' שבת טו י. — ובסהמ"א: ואולי יקרך באשר קרה את האריה, לא יקום ולא יהיה וכו' ר"ר זבארה, ס' שעשועים ב, דודזון 24. יקיץ יקום עם טל אורות כמו נשר יעלה אבר מצבה משנת שנ"א, וכשטין, Inschriften I 13. — ואמר המשורר: אני האיש אשר שנס אזורו ולא ירף עדי יקום אסרו רשב"ג, אני האיש, ביאליק-רבניצקי א, 3. קמתי עלי עמדי בלב שמח ר' יחיא אלצ'אהרי, כוכב ראיתיהו, שירי תימן, 25. — °קָם לתחיה, קָם תחית המתים, נוהג בדבור ובספרות. — °ומקור קוּם במשמ' בֹקר, ואמר המשורר: ראש מסבות נשיר קום ודומה ר"ש שבזי, הבכוס, שירי תימן, 142. — °ובספרות הפילוסופית: והדברים הנמצאים שידעת אותם קמים בעצמך על צד מהצדדים מקור חיים נרשב"ג, א ד. והצורות אינן קמות בעצמיהן שם א ו. ויתחייב מזה שיהיה הגלגל בכל מה שבו קם בעצם הרוחני ושיהיה העצם הרוחני נושא אותו, ויתחייב שיהיו הצורות האישיות הטבעיות קמות בצורה הכללית הגלגלית, והצורה הכללית הגלגלית קמה בצורה הכללית הגשמית, והצורה הכללית הגשמית קמה בצורה הכללית הרוחנית שם ב ג-ד.

— פִּע', פֻע', הִתְפ', עי' קִיַּּם.

— הפע' הֵקִים, הֲקִימֹתִי, הֲקִמֹתִי, הֲקִימוֹתִי, הֲקַמֹתָ, הֲקַמֹתוֹ, הֲקַמֹנוּ, הֵקִימוּ, מֵקִים, מְקִימִי, מְקִימָהּ, הָקִים, הָקַם, הָקַים, הֲקִימוֹ, הָקַם, הֲקִימַנִי, הָקִימוּ, אָקִים, תָּקִים, תָּקֶם יָקִים, יָקֵם, יָקֶם, יְקִמֵנִי, יְקִימְךָ, יְקִימֶנּוּ, יְקִימֶנָּה, יְקִימֶהָ, יְקִמֵנוּ, תָּקִימוּ, יָקִימוּ, יְקִימוּן, תָּקִימְנָה, 

— הַקִים את הנופל, הכושל, השוכב וכדו' עשה שיקום, aufstehen machen; aufrichten; relever; to raise: וכשל זדון ונפל ואין לו מֵקִים ירמ' נ לב. נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מְקִימָהּ עמו' ה ב. כושל יְקִימוּן מליך ווברכים כרעות תאמץ איו' ד ד. כִי אם יפלו האחד יָקִים את חברו ואילו האחד שיפל ואין שני לַהֲקִימוֹ קהל ד י. — הֵקִים מעפר מן הארץ:  מֵקִים מעפר דל מאשפת ידים אביון ש"א ב ח. ויקמו זקני ביתו עליו לַהֲקִימוֹ מן הארץ ש"ב יב יז. מְקִימִי מעפר דל מאשפת ירים אביון תהל' קיג ז. — והַקִים את המת או את החולה החיה אותו:יחינו מימים ביום השלישי יְקִימֵנוּ ונחיה לפניו הוש' ו ב. ואתה יי' הנני וַהֲקִימֵנוּ תהל' מא יא. —  ואת שבטי ישראל: נקל מהיותך לי עבד לְהָקִים את שבטי ישראל: נקל מהיותך לי עבד לְהָקִים את שבטי יעקב ונצירי ישראל להשיב ישע' מט ו. — וְהֵקִים את היושב מכסאו: עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הֵקִים מכסאותם כל מלכי גוים שם יד ט. — הקים את פלוני מתוך אנשים שהוא יושב אתם: וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת וַהֲקַמֹתוֹ מתוך אחיו מ"ב ט ב. — ואת החיה הרובצת: כרע רבץ כאריה וכלביא מי יְקִימֶנוּ במד' כד ט, לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הָקַם תָּקִים עמו דבר' כב ד. — ב) הקים אדם שיעמד במקום, העמיד שומר, משמר וכדו', aufstellen; poster, placer; to post, set up: ויבא גדעון ומאה איש וכו' אך הָקֵם הֵקִימוּ את השמרים שפט' ז יט. אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הָקִימוּ שמרים הכינו הארבים ירמ' נא יב. — והקים העם מלך עליו: יולך יי' אתך ואת מלכך אשר תָּקִים עליך אל גוי אשא לא ידעת דבר' כח לו. — ובתמונה, הקים אדם לאורב: כי הַקִים בני את עבדי עלי לארב 1 כיום הזה ש"ב כב ח. — והקים אדם למטרה: שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני וַיְקִימֵנִי לו למטרה איו' יו יב. — ג) הקים האל אדם, מלך, שופט, מושיע, נביא, כהן, עשה שיָקוּם ויהיה, חולל אותו, ersthen lassen; faire naitre; to bring forward: נביא מקרבך מאחיך כמני יָקִים לך יי' אלהיך דבר' יח יה. נביא אָקִים להם מקרב אחיהם כמוך שם שם יח, וַיָּקָם יי' שפטים ויושיעום מיד שסיהם שפט' ב יו. גבי הֵקִים יי' להם שפטים והיה יי' עם השפט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט שם שם יח. וַיָּקֶם יי' מושיע לבני ישראל ויושיעם שם ג ט. וַהֲקִימֹתִי לי כהן נרמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ש"א ב לה. וְהֵקִים יי' לו מלך על ישראל אשר יכרית את בית ירבעם מ"א יד יד. וַהֲקִימֹתִי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ירמ' ו יז. וַהֲקִימֹתִי עליהם רֹעים ורעום שם כג ד. הֵקִים יי' לנו נבאין בבלה שם כט יה. ועבדו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אָקִים להם שם ל ט. וַהֲקִימֹתִי עליהם רֹעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד יחזק' לד כג. אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותנו וַהֲקַמֹנוּ עליו שבעה רֹעים ושמנה נסיכי אדם מיכ' ה ד. כי הנה אנכי מֵקִים רֹעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש וכו' זכר' יא יו. — והקים שטן לפלוני: וַיָּקֶם יי' שטן לשלמה את הדד הארמי מ"א יא יד. וַיָּקֶם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע שם שם כג. — והקים אלהים זרע צמח צדיק, בנים תחת אבותם: ואת בניהם הֵקִים תחתם אתם מל יהושע יהוש' ה ז. וַהֲקִמֹתִי לדוד צמח צדיק ירמ' כג ה. — והקים אותם אחרי פלוני: וְהֲקִימֹתִי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את ממלכתו ש"ב ז יב. כי למען דוד נתן יי' אלהיו לו ניר בירושלם לְהָקִים את בנו אחריו ולהעמיד את ירושלם מ"א יה ד. — והקים האל גוי על פלוני: כי הנני מֵקִים עליכם בית ישראל נאם יי' אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה עמו' ו יד. כי הנני מֵקִים את הכשדים הגוי המר והנמהר וכו' חבק' א ו. — והקים האל בני אדם לעם, לנביאים, עשאם לעם, לנביאים: יְקִימְךָ יי' לו לעם קדוש דבר' כח ט. למען הָקִים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים שם כט יב. וָאָקִים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לגזרים עמו' ב יא. — והקים האדם שם וזרע לאחיו וכדו', על נחלתו: בא אל אשת אחיך ויבם אתה וְהָקֵם זרע לאחיך ברא' לח מ. מאן יבמי לְהָקִים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי דבר' כה ז. ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת אות המואביה אשת המת קניתי לְהָקִים שם המת על נחלתו רות ד ה. וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה לְהָקִים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו שם שם י. — הקים רעה: הנני מֵקִים עליך רעה 1 מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ש"ב יב יא. — ד) הקים דבר דומם שיעמד בעמידה זקופה, פסל של אל בדמות האדם: וַיָּקִימוּ להם בני דן את הפסל שפט' יח ל. — וּמַצַּבָה: לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תָקִימוּ לכם ויקר' כו א. ולא תָקִים לך מצבה אשר שנא יי' אלהיך דבר' יו כב. — ועמודים: וישם את קרשיו ויתן את בריחיו וַיָּקֶם את עמודיו שמות מ יח. וַיָּקֶם את העמדים לאלם ההיכל וַיָּקֶם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין וַיָּקֶם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בעז מ"א ז כא. — והקים אפסי ארץ, כאלו על עמודים: מי עלה שמים וירד וכו' מי הקִים ליי' מזבח בגרן ארניה היבסי ש"ב כד יח. וַיָּקֶם מזבח לבעל בית הבעל אשר בנה בשמרון מ"א יו לב. וַיָּקֶם מזבחה לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מ"ב כא ג. — וכסא: להעביר הממלכה מבית שאול וּלְהָקִים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה ש"ב ג י. — ואבנים לזכרון: וַהֲקַמֹתָ לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד דבר' כז ב. תָּקִימוּ את האבנים האלה וכו' בהר עיבל שם שם ב. ושתים עשרה אבנים הֵקִים יהושע בתוך הירדן יהושע ד ט. ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הֵקִים יהושע בגלגל שם שם כ. ויקח אבן גדולה וַיְקִימֶהָ שם תחת האלה אשר במקדש יי' שם כד כו. — וגל אבנים: וַיָּקִימוּ עליו גל אבנים גדול עד היום הזה שם ז כו; שם ח כט. — וכלי מצור זקופים, מצרות, צנה: וצרתי עליך מצב וַהֲקִימֹתִי עליך מצרות ישע' כט ג. ונתן עליך דיק ושפך עליך סוללה וֱהֵקִים עליך צנה יחזק' כו ח. — ובנין שלם, אהל, משכן, יריעה: וַהֲקַמֹתָ את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר שמות כו ל. ביום החדש הראשון באחד לחדש תָּקִים את משכן אהל מועד שם מ ב. וַַיָּקֶם משה את המשכן ויתן את אדניו וכו' שם שם יח. ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים ובחנת המשכן יָקִימוּ אתו הלוים במד' א נא. ויהי ביום כלות משה לְהָקִים את המשכן וימשח אתו וכו' שם ז א. וביום הָקִים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות שם ט יה. ונסעו הקהתים נשאי המקדש וְהֵקִימוּ את המשכן עד באם שם י כא. אין נטה עוד אהלי ומקים יריעותי ירמ' י כ. — הֵקִים סֻכה נֹפלת: ביום ההוא אָקִים את סכת דויד הנפלת עמו' ט יא. — וְהֵקִים בַּחוּגִים: אשור יסדה לציים הֵקִימוּ בחוניו 1 עורר ארמנותיה שמה למפלה ישע' כג יג. — וְהֵקִים מטע של שתילים זקופים: וַהֲקִמֹתִי להם מטע לשם יחזק' לד כט. — ובהשאלה הקים ברית 2 את פלוני, או בין פלוני לפלוני, כרת ברית, errichten; schliassen; ériger, contracter; to set up, form: וַהֲקִמֹתִי את בריתי אתךה) הקים את רגליו של אדם, שמר על האדם שיעמד ולא יפל. ובאת אל התבה וכו' בראש' ו יח. ואני הנני מֵקִים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם שם ט ט. זאת אות הברית אשר הֲקִמֹתִי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ שם שם יז. וַהֲקִמֹתִי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך שם יז ז. ואת בריתי אָקִים את יצחק שם שם כא. וגם הֲקִמֹתִי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען שמות ו ד. וזכרתי אני את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען שמות ו ד. וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך וַהֲקִמֹתִי לך ברית עולם יחזק' יו ס. וַהֲקִמֹתִי אני את בריתי אתך וידעת כי אני יי' שם שם סב. ועי' לקמן במשמ' ה). — והקים עדות: וַיָּקֶם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם תהל' עח ה. — ה) הקים את רגליו של אדם, שמר על האדם שיעמד ולא יפל. שיחזיק מעמד 3, aufrecht halten; soutenir, maintenir; to maintain, keep up: וַיָּקָם על סלע רגלי כונן אשרי תהל' מ ג. — והקים האדם במלחמה בפני אויביו: אף תשיב צור הרבו ולא הֲקַמֹתוֹ במלחמה שם פט מד. — והקים את הכסא: וַהֲקִמֹתִי את כסא ממלכתך לעלם מ"א ט ה. — והקים את הברית במשמ' קים אותה, שמר עליה: ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם וַהֲקִימֹתִי את בריתי אתכם ויקר' כו ט. וזכרת את יי' אלהיך כי הוא הנץן לך כח לעשות חיל למען הָקִים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה דבר' ח יח. — ואת השבועה: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וַהֲקִמֹתִי את השבעה אשר נשבעתו לאברהם אביך בראש' כו ג. למען הָקִים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם ירמ' יא ה. — ואת הדבר אשר נשבע: כי ברשעת הגוים האלה יי' אליהך מורישם מפניך ולמען הָקִים את הדבר אשר נשבע יי' לאבתיך דבר' ו ה. — ואת דברו וכדו': ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יְקִימֶנָּה במד' כג יט. אך יָקֵם יי' את דברו ש"א א כג. ועתה יי' אלהים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הָקֵם עד עולם ועשה כאשר דברת ש"ב ז כה. למען יָקִים יי' את דברו אשר דבר עלי וכו' מ"א ב ד. וְהֲקִמֹתִי את דבריאתך אשר דברתי אל דוד אביך שם ו יב. וַיָּקֶם יי' את דברו אשר דבר שם ח כ. וְהֲקִמֹתִי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה ירמ' כט י. וַיָּקֶם את דבריו אשר דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו דני' ט יב. וכרות עמו הברית וכו' וְתָּקֶם את דבריך נחמ' ט ח. — ואת כל אשר דבר: ביום ההוא אָקִים אל עלי את כל אשר דברתי אל ביתו ש"א ג יב, — ואת אמרתו: הָקֵם לעבדך אמרתך אשר ליראתך תהל' קיט לח. — והקים האל את דבר האדם: מֵקִים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ישע' מד כו. יָקֵם יי' את דבריך אשר נבאת ירמ' כח ו. והקים מזמות לבו: לא ישוב אף יי' עד עשתו ועד הֲקִימוֹ מזמות לבו ירמ' כג כ. — הקים האדם את נדרו: הָקֵים תָּקִימְנָה את נדריכם ועשה תעשינה את נדריכם ירמ' מד כה. — והקים את נדר האשה במשמ' שמר את תקפו, קִיֵּם אותו. בנגוד אל הֵפַר: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יְקִימֵנוּ ואישה יפרנו ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום וְהֵקִים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הֵקִים אתם כי החריש לה ביום שמעו במד' ל יד-יה. הקים חֹק או מצוה, את דבר האל, דברי התורה, שמר אותם, קִיֵּם אותם: ארור אשר לא יָקִים את דברי התורה הזאת לעשות אותם דבר' כז כג. נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הֵקִים  ש"א יח יא, ברוך אתה ליי' הַקִמֹתִי את דבר יי' שם שם יג. ויכרת את הבריתל לפני יי ללכת אחר יי' ולשמר מצותיו ואת עדותיו ואת חקותיו בכל לב ובכל נפש לְהָקִים את דברי הברית הזאת הכתבים על הספר הזה מ"ב כג ג. וגם את האבות וכו' בער יאשיהו למען הָקִים את דברי התורה הכתבים על הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יי' שם שם כד. ונתתי את האנשים העברים את בריתי אשר לא הֵקִימוּ את דברי הברית אשר כרתו לפני ירמ' לד יח. ככה יגער האלהים את כל האיש אשר לא יָקִים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו נחמ' ה יג. — ומצות אדם: כי הֵקִימוּ בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום ירמ' לה יו. — הקים סערה לדממה, השתיק אותה: יָקֵם 1 סערה לדממה ויחשו גליהם תהל' קז כט. — ואמר בן סירא: תן עדות למראש מעשיך והקם חזון דבר בשמך ב"ס בני' לו כ. בבשרו כרת לו חק ובניסוי נמצא נאמן על כן בשבועה הקים לו 2 לברך בזרעו גוים וכו' וגם ליצחק הקים כן בעבור אברהם אביו שם מד כ-כב. לכן גם לו הקים חק ברית שלום לכלכל מקדש שם מה כד. המקים גוע ממות ומשאול ברצון יי' שם מח ה. נחמיה יאדר זכרו המקים את חרבתינו שם מט יג. יאמן עם שמעון חכדו ויקם לו ברית פינחס שם נ כד. — ובתו"מ, גם כשה"פ רָקַם הֵקַם כמו הֲקָמָה: אישה יקימנו ואישה יפירנו, את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר נדר' י ז. בעי רבא, יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם, את"ל יש שאלה בהקם, יש שאלה בהפר או אין שאלה בהפר, ת"ש דא"ר יוחנן, נשאלין על ההקם ואים נשאלין על ההפר בבלע שם סט.. כיון שאמר לו האלוהי' להקים את המשכן וכו' א"ל בואו שנקים את המשכן וכו' ולא היו יכולין להקימו וכו' מיד שרתה עליו רוח הקדש והקימו מד"ר שמות נב. אמר משה, רבש"ע, איני יודע להעמידו, אמר ליה, עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו ואני כותב עליך שאתה הקימתו תנחו' פקודי יא. — *וְהֵקִים, במשמ'  אמר לו "קוּמָה!", עורר אותו לקום: חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספ' תהלים, קומה יי' הושיעני אלהי וכו' אמר לו הקב"ה דוד בני, אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם וכו' ר' פנחס, מד"ר בראש' עה. — ובסהמ"א: הקימו עלינו את איבינו פלילים דברי הימים של האפיפיור פאוולו הרביעי, י. סנה, הרביץ שנה ב. 347. — ואמר הפיטן: מלך עליון, גבור להקים, גוזר ומקים 1, גולה עמוקים מלך עליון, מוסף א ר"ה . הקם נא בית תפלתך ושלח לנו משיחך אליהו, אדברה במר נפשי, על ער' ציון, קינ'

— הָפע' הוּקַם הֻקַּם — שהקימו אותו, הוקם המשכן: ויהי בחדש הראשון בשנה השניה באחד לחדש הוּקַם המשכן ויקר' מ יז. — והוקם על משמרתו, נתמנה: נאם גוג בן ישי ונאם הגבר הֻקַּם על ש"ב כג א. — והוקם דבר, קִיְּמוּ אותו ושמרו עליו: הוּקַם את דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה כי שמעו אתמצות אביהם ירמ' לה יג. — ובתו"מ: עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים זבח' יד ד. מי הקים כל אפסי ארץ, וכי משה הקים כל אפסי ארץ, אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו מד"ר במד' יב. שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותח, משהוקם נתבסס העולם רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי, שם שם. בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן ר' סימון, שם שם. כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו תנחו' פקודי יא. ביום שהוקם המשכן נחבלו המזיקין מן העולם, עד שלא הוקם היו המזיקין מצויין בעולם רבי יוחנן, שם נשא כג. — ובסהמ"א: הציון הלז הוקם על [קברת] אביגיל בת חצרון שמתה מבת שש שנה בשנת שבע מאות וארבעים לחרבן בית המקדש הקדוש שיבנה בימינו הכתובות העבריות של המאה התשיעית בוינוסה, קאסוטו, קדם 104, II. ואמר הפיטן: זממו לבנות עיר, ונדו מדור בכל עיר, עצו להקים למו שם, ומהם לא הוקם שם ינאי, אז לעמקי שפח, קרוב' בראש', זולאי, יב

— פוֹעֵ', אֲקוֹמֵם, תְּקוֹמֵם,  תְקוֹמֵמוּ, — קוֹמֵם את יסודות ההריסות והשטמות וכדו' עשה שיקוּמו, wieder)aufrichten;  reconstraire;to reconstruct: האומר לירושלם תושב ולערי יהודה הבנינה וחרבותיה אֲקוֹמֵם ישע' מד כו . ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תְְּקוֹמֵם שם נח יב. ובנו חרבות עולם שממות ראשונים יְקוֹמֵמוּ וחדשו ערי חרב שממות דור ודור שם סא ד. — וקוֹמֵם לאויב, הקים אויב: הלא דברי ייטיבו עם הישר הלך ואתמול עמי לאויב יְקוֹמֵם 1 ממול שלמה אדר הפשטון מעברים בטח שובי מלחמה מיכ' ב ח. ועי' הִתפּוֹ' — ואמר בן סירא: בין זקנים את תקומם 2 ושרים אל תרב לטרד ב"ס גני' תפלת טל. זך שוכן מעונה, קומם קהל עדת מי מנה ר"י טוב עלס, חסל סדור פסח, קרוב' שבת הגדול. — ואמר המשורר: ויזריח שמשי ויקוממה קריה שכולה ר"ש שבזי, איומה המשי, שירי תימן, 101. זכות אבות תקומם עדתי העלובה הוא, אלף אלפח, שם, 156. — °וכמו הִפע', ואמר הפיטן: ברית קיומו קוממה, קדם קול קראתה ינאי, בריח אפו, קרוב' בראש', זולאי, לג. — ואמר המשורר: ולא קם כל אשר חשבו וכן לא יקומם אל ללצים מחשבה ר"ש הנגיד, זכור לבי, בן תהלים, ששון סה. צורבא ורבה עדן ופרדס להבא בין הישישים תקוממה ר"ש שבזי, יא טאיר, שירי תימן 191.

— הִתפוֹ', מִתְקוֹמְמִי, מִתְקוֹמָמָה, מִתְקוֹמֲמִים, מִתְקוֹמַמַי, — כמו קָם במשמ' אויב: בםלה חסדיך מושיע חוסים מִמִּתְקוֹמֲמִים בימינך תהל' יז ז. הצילני מאיבי אלהי מִמִּתְקוֹמֲמַי תשגבני שם נט ב. יגלו שמים עונו וארץ מִתְקוֹמָמָה לו איוב כ כז. יהי כרשע איבי ומִתְקוּמְמִי כעול שם כז ז. ועי' תְּקוֹמֵם. — ובסהמ"א: ושמענו שאתה מחית בידם קצת מהוי והתקוממת בזה קצץ התקוממות, אל תעשה דבר זה וכו' תשו'הרמב"ם לר"מ בן נאבר. אם להתקומם כנגד הצרכים ויתר הטררדות המעכבות עליו ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי כב, ד"ה אמר עצל. — ואמר המשורר: מי יעמד לפני עדת מתקוממים יתיעצו עלי ויתאמרו רשב"ג, בימי יקותיאל ברודי, 18. — °והִתְקוֹמְמוּ שני דברים שקולים זה כנגד זה בטלו זה את זה: והאחד משני הפנים _של המזגים) שיהי' המזג זה שוה על שיהיו השעורים מן האיכויות ההפכיים בנמזג שוים מתקוממים קאנון א א ג א. וכבר ידענו כי החולי רוב ענינו תלו בהתקומם אחד מאיכויות הלחות על הפכו וכו' ר"י מוסקטו, נפולות יהודה לג. — °ומִתְקוֹמֵם כמו מְקוֹמָם תופס מקום, שוכן במקום: לכל דבר גשמי יש שני מקומות, מקום כולל ומקום מיוחד, המשל, ראובן יושב בזה הבית הוא מקום כולל, ואמנם נמצא במקום מיוחד ממנו שגדרו הוא תכלית הגשם המקיף במתקומם הנוגע בו, ולהיות כי כבר נת' שה' ית' אינו גשם כלל לא יתאמת עליו שהוא מתקומם מהמקום לא מהכללי ולא מהמיוחד מנחת קנאות, קופמן, 25. כי הוא (אלהים) לא ישכן במקום, כי כל מתקומם מוקף ומוגבל מן הרחק המקיף ידעיה הבדרשי לרשב"א, תשובות רשב"א תיח. כי אין גדר המקום דבר אחר אלא שהוא תכלית המתקומם רשב"צ דורן, מגן אבות, חלק אלה ממעל, פרק ג. לפי שאין מקום מבלי מתקומם ואין מתקומם בלי מקום עולם קטן א ג. מקום הוא המעמיד למתקומם ס' הגדרים. מתקומם נעתק לפעמים אל המקום 1 רי"צ מרגליות, אגרת המליצה ומשפט לשה"ק יט.

— פוֹעַ', בינ' מִקוֹמָם, — תופס מקום: מקום הוא השטח המעוין מהגרם המקיף, הממשש לשטח המקומם ס' הגדרים. כי המקום היה ראוי שיהיה שוה למקומם כולו ר"ח קרשקש, אור ה'. כמו שהוא המקומם במקום או המסובב בסבה יש"ר מקנדיס אילם.



1 [עי' הערת המחבר בסוף הערך מִן עמ' 3080).]

2 [אך עי' בפרושו של טוטשינר לפסוק על הקשי שבנסחה.]

2 [בפסוק המקביל דהי"ב כב י: וַתָּקָם ותדבר.]

3 [במקום לך רד שבפסוק המקביל שמות לב ז.]

4 [אך בהמשך לצווי קוּמֶה והושיענו, נאמר גם כאן באותה לשון, בלעג: יָקוּמוּ אם יושיעוך, ואין הספק המֻבע במלת אם חל על יקומו אלא על יושיעוך בלבד.]

הערת השוליים מספר 5 חסרה, או לא מוספרה נכון! [השוה שמוש דומה לזה בפעל הלך: לכו נא ונוכחה ישע' א יח, לכו ונלכה שם ב ה וכדו'.]

הערת השוליים מספר 6 חסרה, או לא מוספרה נכון! [צ"ל לערך משפטי, כדעת ארליך, ועי' גם הערת המחבר לערך א. עֵד, א. עַד.]

הערת השוליים מספר 7 חסרה, או לא מוספרה נכון! [לפי טורטשינר דביר ב, 81 אפשר שהעקר: ותבט עיני בַּשָּׂרִים בקום עלי מְרִעִים (ז"א מזמרים ומריעים בתרועה) תשמענה אזני (השוה איו' לח כה: רעם שרים ותרועה); ומה הם שרים ומריעים; צדיק כתמר יפרח וכו'.]

הערת השוליים מספר 8 חסרה, או לא מוספרה נכון! [המפרשים התקשו במשפט זה. אך פסוק זה הוא המשכו של המשפט הקודם לו: המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו, ולפי פרושו של טורטשינר אין כאן אור לשון אור השמש והנר, אלא אוֹר ויֹשר (כמו אורים ותמים) בס' איוב הם הבעת אסורו והתרו של האל, במלים: (דבר זה) ארור או ישר (הוא לפניו; ואף בפרישׂת העננים מביע האל את משפטו לעיני כל אדם: תחת כל השמים ישרהו (ישרו) ואורו על כנפות הארץ. אבל הרשעים הם במורדי האור הזה, במתקוממים באסור האל. וכן יש להכין גם כאן: נגד האור הזה, נגד אסור האל, קם הרוצח, יקטל עני ואביון.]

הערת השוליים מספר 9 חסרה, או לא מוספרה נכון! [המחבר בערך כוכב, הגדיר אך את הענין (התנשא גבור גדול) מבלי לבאר את המליצה הכפולה דרך כוכב, קם שבט. והיו (עי' ארליך) שבארו אף שׁבט במשמ' כוכב (כוכבא דשביט), אבל דוקא הָשבט המוחץ הקדקד מתאים לענין, וכן בא באשור' הצרוף שַׁבטֻ קַקַּדַ במשמ' הכה ומחץ קדקד. ועל כן נראה שיש להבין גם כוכב במשמ' כלי נשק. והשוה ביחוד את המלה האשור' השכיחה ביותר במשמ' כלי נשק (כמו חרב בעבר') כַבֻּ, הבאה גם בכמה צרופחם (הוא כַּכָּא, שַׁן בארמ'), ועי' קַרְקַר.]

הערת השוליים מספר 10 חסרה, או לא מוספרה נכון! [ורש"י פרש: החמס אשר בידכם קם עליכם למטה רשע לשחתכם, ע"כ, ומעין וולג' ורד"ק וי"ת: חטופין קמו למסעד רשיעין, כלו' קמו להיות למטה ומשען לרשע.]

הערת השוליים מספר 11 חסרה, או לא מוספרה נכון! [גם כאן עין אוֹרֵהוּ לשון אור השמש והנר, אלא אסורו, הבעת אי רצון של האל (עי' הערות לעיל) וכן מעיר בצדק מעין גנים: אור זה לשון קללה הוא כמו ארה לי.]

הערת השוליים מספר 12 חסרה, או לא מוספרה נכון! [כך בקרוב השבעים: ϰαὶ αὕτη ἡ βουλὴ μενεῖ, ואותה העצה תתקים. ות"י: ואינון על קושטיהון יתקימון, אבל רש"י: בשביל נדיבותיו תהי לו תקומה, ומעין זה רד"ק: בעבור הנדיבות יקום ויעלה במעלה גדולה.]

הערת השוליים מספר 13 חסרה, או לא מוספרה נכון! [גם התרגומים הקדומים וגם הפרשנים העברים הכינו את המלים כאלו הכונה לאדם (הזקן או הרשע) נדוד השנה המתעורר משנתו לקול עוף קטן. אך אין פרוש זה מתאים לא למלה יָקוּם (שיה לשון זריזות ולא לשון נדודי שנה) ולא לצורת החידה המדברת על האדם ואבריו בתמונות ולא במלים מפֹרשות וכן אין לקבל את הצעת התקון: ויקמל קול הצפור, או את פרושו של רודוקנקיס 68 ZDMG, עמ' 373 המבין: אמנם ויקום (אך צ"ל ותקום!) הצפור לתת קול והנה שחו כל בנות השיר. ואולם לפי דברי המזמור יָקַם סערה לדממה ויחשו גליהם (תהל' קז כט עי' לקמן הפע') — הֵקִים פרושו אף השתיק, וכן קָמוּ עיניו פרושו: עיניו חדלו מראות. ונראה שגם כן הכונה בהפע' וְיָקִים לקול הצפור, ז"א האל משתיק את קול הצפור. ואפשר שכמו ברֹב דברי החידה (וינאץ השקד ויסתכל החגב וכו') כך יש גם כאן הבנה שניה למלה צִפֹוֹר במשמ' צִפּוּר בהוראת גרון: וישתיק את קול הגרון, ולפי זה יש לראות את המלה צִפּוּר במשמ' זו במקראית, וצ"ע.]

הערת השוליים מספר 14 חסרה, או לא מוספרה נכון! [אמנם דרשו חז"ל ספרי דבר' לד. יכול אפילו שכב בחצי היום, ת"ל ובקומך, יכול אפילו עומד בחצי הלילה, ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, דרך ארץ דברה תורה זמן שכיבה וזמן קימה, ע"כ. אף לפי הפשט אין כונת הכתוב לקריאת שמע (שחז"ל קבעו את זמנה לעתים מיֻחדות ביום) אלא להגיה בתורה שזמנה בכל עת.]

הערת השוליים מספר 15 חסרה, או לא מוספרה נכון! [על הרשע מדבר, וכאלו נאמר לא יקום ולא יאמין בחיים.]

הערת השוליים מספר 16 חסרה, או לא מוספרה נכון! [עי' בערך פִּרְחָה.]

הערת השוליים מספר 17 חסרה, או לא מוספרה נכון! [הכונה מִשִׁיגֵהוּ ז"א משטפו, מן שׁיג, שׁוג במשמ' שטף, וכן בכתוב תַּשִּׂיגֵהוּ כמים בלהות איו' כז כ. הכונה תְּשִׁיגֵהוּ, תשטפהו, וכן בארמ' ובסור' אשיג, רחץ, שטף, ועי' טורטשינר, ס' איוב למקום.]

הערת השוליים מספר 18 חסרה, או לא מוספרה נכון! [התקשו המפרשים הכתוב זה, הואיל וקשרו שני פסוקים אלו בפסוק הקודם כט: שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מטבי לכת. ואולם למעשה לא נשארו לנו שמותיהם של מיטיבי לכת אלו (אולי סוס, נמר, צבי — ואדם נמהר הרץ לעברה וכדו'), כי כאן ידֻבר לא על מהירי לכת אלא לפי הל הענין על עזים, שאיש לא יעמד בפניהם, ועצם הפתגם נשמר לנו בדברי חז"ל ביצ' כה:. איכא דאמרי דתיהם של אלו אש שאלמלי לא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם והיינו דאמר רשב"ל שלשה עוין הן ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות וי"א אף עז בבהמה דקה וי"א אף צלף באילנות, ע"כ. ואלה ג' העזים שבכתוב: ליש (שבמקומו בא הכלב) שלא ישוב מפני כל, זרזיר מתנים (הוא הוא התרנגול, ועי' בתרגום הארמי: ואכבא דמזדרבל בינת תרנגולי), ותַיש (הוא העז שבתלמוד). ובחדוד מוסיף הכתוב: ועַז וקשה שבכלם הוא המלך, שהרי אַל קוּם עמו, אין לעמד בפניו. וצדקה קריאת מדנהאי אל קום כשתי תיבות. ואמנם היו שראו אַלְקוּם כמלה אחת, עי' ערך זה.]

הערת השוליים מספר 19 חסרה, או לא מוספרה נכון! [ואולם עי' מה שנאמר על כתוב זה בערך קוּט, הערות.]

הערת השוליים מספר 20 חסרה, או לא מוספרה נכון! [ת"י אשתארת.]

הערת השוליים מספר 21 חסרה, או לא מוספרה נכון! [אלה דברי טורטשינר, ס' איוב  עמ' 153: משפט זה לא נשמר בצורתו המדויקת. כי לא הצהרה מופשטת דרושה כאן, אלא כביתר המשפטים, הבטחה לאיוב. התקון הקל ביותר הוא לקרוא: "ומצהרים יקום חֵלֵךָ", כלו' מזהיר יותר מן השמש בצהרים יקום חילך: השווה טו כט "לא יעשר ולא יקום חילו, ע"ב, וצ"ע.]

הערת השוליים מספר 22 חסרה, או לא מוספרה נכון! [אמנם לפי טורטשינר, ס' איוב, 238. יש לצרף יחד ואני ידעתי גואלי חי ומבשרי אחזה אלוה, ואלו המלים ואחרון וכו' שיכות לפס' כו, ולפי זה משתנית אף הבנת הפעל יָקוּם שכונתו: הצור שבדברי דחותים עליו, יקים ויעמד לאחרית הימים.]

הערת השוליים מספר 23 חסרה, או לא מוספרה נכון! [זאת כנראה משמ' הפעל קים בשמוש זה, וכן בערב' קאמת עינה قامت عينه באותה משמ', וכן מצו הפעל במשמ' חדל, עמד מלעשות בארמ', ועי' אף בהערות הקודמות. ואין לראות בכך תאור מחלה ידועה, אלא בטוי לחדילת הראות בכלל.]

הערת השוליים מספר 24 חסרה, או לא מוספרה נכון! [בדרך כלל בעבר' שבתו"מ רק בלשון מרוממת, בדמיון ללשון המקרא. ואמנם אם אין כמעט קום בקל בעבר' שבתו"מ, מצוי הפעל מאד בארמ' של חז"ל, וכמה וכמה משמושים ארמיים אלו חדרו ללשון העבר' בביטויים כגון קם ליה בדרכהמניה. קיימא לן, תיקו (במק' היקום), קא משמע לן, ועוד.]

הערת השוליים מספר 25 חסרה, או לא מוספרה נכון! [על פי לשון הכתוב מיכה ז ו.]

הערת השוליים מספר 26 חסרה, או לא מוספרה נכון! [כעין זה בבלי ר"ה כא:: בנביאים לא קם במלכים קם.]

הערת השוליים מספר 7 חסרה, או לא מוספרה נכון! [על פי לשון הכתוב איוב כט ח.]

4 [תמוה בטוח זה בתו"מ, וקשה הצרוף של השם גדול עם עיניו קמו מלבא לבה"מ, ואולי אין הנוסחה-מקורית. בירוש' יבמ' א ו מסֻפרים הדברים בארמ' ובשנוי.]

הערת השוליים מספר 28 חסרה, או לא מוספרה נכון! [בתרגום השבעים: לְאֹיֵב.]

הערת השוליים מספר 29 חסרה, או לא מוספרה נכון! [לדעת רבים צ"ל רַעָה במקום רָעָה, כמו בהמשך ונתתי לרעיך.]

הערת השוליים מספר 30 חסרה, או לא מוספרה נכון! [עי' ערך א. צִי, הערה 3.]

הערת השוליים מספר 31 חסרה, או לא מוספרה נכון! [אולי בעקר עפ"י הקמת האבנים, שדבר הברית היו כתובים עליהן, כדגמאות שבמקרא ובכתבת ההרמ' מסוג'ין.]

הערת השוליים מספר 32 חסרה, או לא מוספרה נכון! [בכמה מקרים (כגון הקים את שם אחיו על נחלתו) קשה להכריע אם הכונה הקים מחדש אל שמר על קיומו.]

הערת השוליים מספר 33 חסרה, או לא מוספרה נכון! [כמו בבטוי קָמוּ עיניו עי' קל, הערות, כך בא בפרט בארמ' קם במשמ' חדל, וכן בא מָקוֹם במשמ' חדילה מדבור, שתיקה, באיוב יו יח: ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מָקוֹם (ז"א אל תשתתק) לזעקתו עי' טורטשינר בפרושו. וכן יָקֵם זה לשון השתקה הוא.]

הערת השוליים מספר 34 חסרה, או לא מוספרה נכון! [ז"א הקים לו חק וברית. עין בהמשך.]

הערת השוליים מספר 35 חסרה, או לא מוספרה נכון! [במשמ' וּמְקַיֵּם. עי' גם הערת המחבר בערך לָהַק.]

הערת השוליים מספר 36 חסרה, או לא מוספרה נכון! [התקשו המפרשים בכתובים הקשים האלה, ואף הציעו תקונים מרחיקים. אך כנראה מסתים המשפט שבפס' ז אחרי "הלא דברי ייטיבו", ז"א הרי טובה דבר האל עליהם, ומה שבא אחרי כן הוא כשאלה: עָם הישר הולך, ההולך בתמו, ואת מול (ז"א בצד) עמו זה יקומם האל אויֵב? ממול שְׁלֵמֹה — שהוא שלם אתו — יתן שתפשיטון אדר? מעֹברים בטח, שובי (לשון שוב ונחת) מלחמה?
והמחבר העיר בשולי מלון גזניוס:] ואולי [יש ש"ז] קוֹמֵם [במשמ' אויב] לאויב וקומם

הערת השוליים מספר 37 חסרה, או לא מוספרה נכון! [צ"ל התקומם?]

הערת השוליים מספר 8 חסרה, או לא מוספרה נכון! [ר"ל: שנקח את המקום תמורת הממתקומם בו קלצקין, אוצר המונחים הפילוסופיים.]