° 1, ש"נ, אֲמִתָּת, אֲמִתָּתוֹ, מ"ר אֲמִתּוֹת, כמו אֱמֶת, א) מהות הדבר לפי המציאות: והיה מאמתת משקלת הלשון להיות כמשפטם רחום ושחוט (מנחם בן סרוק, מעלת בית). ואפן כה וכה למצא ציר נאמן לשלח לארצם לדעת אמתת הדבר (הוא, מכתב חסדאי למלך כוזר). ועל איזה צד נדע אמתתו (ראב"ע, ס' העצמים). הוא (אלהים) לבדו האמתי ואין לאחר אמת כמאתתו (רמב"ם הל' יסוד' התורה, א ד). ואמתת הדבר (של מהות האלוה) אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו (שם ט). ביקש (משה) לידע אמיתת המצאו של הקב"ה (שם י). דע כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת השם ית' (מו"נ ב לו). וטבע החמר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר (שם ג ח). שמע תשובתי אשר תסיר מלבך זה החלי ויגלה לך אמתת מה שעוררתיך עליו (שם ג לב). וכבר הציץ אפלטון על קצת אמתת זה הענין (ר"י אברבנאל, מפע' אלה' ח ה). אפי' מי שהם חושבים שהם חכמים אינם משיגים אמתת עניני המעלות (רש"ט פלקיירא, המעלו', מע' א). — ומ"ר: אמרי אמתות לאנשי זמן רע והמה יפיחון לנגדם כזבים (ראב"ע תרשיש ו). שלא השיג אמתותיה רק מדרך קבלה (מלמ' התלמי' ויגש). לפי שלא היה לו (לאלהים) דבקות עם זולתיו ע"כ לא ידעו אמתותיו (רשב"צ דורן, מגן אבות, יא). לך השיר ושריו ואמת יהגה בך בלבדו אשר שמת אמתות כל שקריו (בן הראב"ע, הממך הזמן, בסוף שירי הראב"ע ח"ב). — ב) דעת וסברה אמתית, תורה אמתית: אם לא יוכל (היצר הרע) לספק אותו בהם ידבר עמו עליהם בדרך הטענה והמופת לבטל עליו אמתותיו (ר"י אבן תבון חו"ה, יחוה"מ ה). איזו משתי האמתות גדולה וראויה (שד"ל, מכת' ש'). — ג) סגולת דבר לא מזֻיף: שיעור האמינכם באמתת תורתו (מו"נ ג כד). ולא היה (הפודה דבר מקדשיו) מדקדק בדמי ההקדש ולא היה מראה אותו בכל הצריך עד שיעמד על אמתת דמיו (שם מה).