אִמֵּש

°, פ"ע, – נהיה אמש, חשך, שקע האור: זכור רד אל חנף להחניף ממלכת שמשי אשר שמשו מאַמֶּשֶׁת והולכת (ר"א קליר, יוצר זכור, זכור איש).  בטרם שמש בחדרו וחפתו יְאַמֵּשׁ לעמך סליחה כפרו תנה אל וחטאתו המש (נעילה, מחזור רומני).

– הִפ', °האמיש, אחר הרבה באמש, בלילה: יען אשכים ואאמיש מושלך כמו חלמיש ממקומו לא ימיש (רב עמרם גאון, ערב ליל יוה"כ, שטר עלי).  מצחו חזק כחלמיש ומגאותו לא ימיש בחטאותיו ישכים וְיַאֲמִישׁ (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' ה).

 – °נאמש, °יֵאָמֵש, נעשה חשך, שקע: והשמש כי יֵאָמֵשׁ על פיו יסע ויחנה (יחו לשון, שבת יוה"כ וסוכות).  יֵאָמֵשׁ שמש ויכשל כסיל עמו (אדם, שש"ק, קול נאקת).

חיפוש במילון: