1, ש"נ, מ"ר אֳנִיּוֹת, אוֹנ-, — כלי שיט בנהר או בים, Schiff; vaisseau, navire; ship: וירד (יונה) יפו וימצא אֳנִיָּה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה וכו' ויהי סער גדול בים וְהָאֳנִיָּה חשבה להשבר וכו' ויטלו את הכלים אשר בָּאֳנִיָּה אל הים להקל מעליהם (יונה א ג-ה). שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אֳנִיָּה בלב ים ודרך גבר בעלמה (משלי ל יח-יט). ומ"ר: זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אֳנִיּוֹת (ברא' מט יג). גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אֳנִיּוֹת (שופט' ה יז). וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אֳנִיּוֹת ידעי הים (מ"א ט כז). הילילו אֳנִיּוֹת תרשיש כי שדד מעזכן (ישע' כג יד). כי לי איים יקוו וָאֳנִיּוֹת2 תרשיש בראשנה להביא בניך מרחוק (שם ס ט) במקור נדפס 'שם ס ח'. כל אֳנִיּוֹת הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך (יחזק' כז ט). זה הים גדול ורחב ידים וכו' שם אֳנִיּוֹת יהלכון (תהל' קד כה-כו). יורדי הים בָּאֳנִיּוֹת2 עשי מלאכה במים רבים (שם קז כג). היתה (אשת החיל) כָּאֳנִיּוֹת2 סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי לא יד). וירדו מֵאָניּותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו (יחזק' כז כט). וישלח לו חורם ביד עבדיו אוניות3 ועבדים יודעי ים (דה"י ב  ח יח). — אֳנִיַּת קיטור (אבר' גוטלבר ממצרים 14).