אנחותא

*, כמו *נְחוּתָה: הקולב מנורה ואנחותא (תוספתא כלים ב"מ ו ז). אישה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומניחתה בכפישה או באנחותא ((ניד' ז.).

חיפוש במילון: