1, בהפס' אֲנָח-, — מלת הגוף למדברים בעדם ולמדברות בעדן, wir; nous; we : והנה אֲנַחְנוּ מאלמים אלמים בתוך השדה (בראש' לז ז). ויאמרו (אחי יוסף) על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אֲנַחְנוּ מובאים (שם מג יח). אֲנַחְנוּ נעלה ונלחמנו (דבר' א מא). מה אֲנַחְנוּ ישבים פה (מ"ב ז ג). — ואחרי הפעל: משחתים אֲנַחְנוּ את המקום (בראש' יט יג). אבל אשמים אֲנַחְנוּ על אחינו (שם מב כא). נסעים אֲנַחְנוּ אל המקום (במדב' י כט). אם יספים אֲנַחְנוּ לשמע את קול ה' אלהינו (דברים ה כא) במקור נדפס 'דברים ה כב'. — וגם בזמן מאוחר: אם לאו נקיים אנחנו משבועתך (מכי' ויהי בשלח, ב' פתי'). מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפילה שאחינו נספדו ונקברו ואנחנו תהיה נבלתנו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (שם ב). — ועם שם בלי פעל: אֲנַחְנוּ בני איש אחד (בראש' מב יג). שנים עשר אֲנַחְנוּ אחים (שם לב). ואמרתם אליהם עבדים אֲנַחְנוּ ועתה כרתו לנו ברית (יהוש' ט יא). — ובהפסק': אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אֲנָחְנוּ (ברא' יג ח). ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אֲנָחְנוּ (שם כט ד). הננו עצמך ובשרך אֲנָחְנוּ (ש"ב ה א). דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אֲנָחְנוּ ואל תדבר עמנו יהודית (מ"ב יח כו). איך תאמרו גבורים אֲנָחְנוּ ואנשי חיל למלחמה (ירמ' מח יד). — ואחרי ממנו לחזק ולהטעים: הכשר ממנו יתב' קריאת השמות לעצמו הוא כאשר ממנו אנחנו (אהרן הקראי, עץ חיים, ע). — ועם וַ: וַאֲנַחְנוּ לא נדע מה נעבד (שמו' י כו). גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו וַאֲנַחְנוּ נחלץ חשים לפני בני ישראל (במדב' לב יו-יז). — ועם פעלים שיש להם סי' מד"ב להטעים: כאשר עשינו אֲנַחְנוּ ואבתינו (ירמ' מד יז). אֲנַחְנוּ נשבענו להם ביי' אלהי ישראל ועתה לא נוכל לנגע בהם (יהוש' ט יט). ומדוע נעבדנו אֲנַחְנוּ (שופ' ט יח).
1 אמר ריב"ג: ומן השרש הזה (שרש אנח) אצלי אנחנו ותוספת הנון עם הואו בו לכנוי וכו' ואפשר שיפילו האלף ויאמרו נחנו כמו שהפילו אלף אחד מן ודבר חד את אחד. ע"כ. אבל רוב החדשים סברים כי עקר מלת הגוף למדברים רבים היא נחנו, ובערב' נַחנֹ نَحنُ ונוספה א בראשה בכח פעולת ההקש עם מלת הגוף למדבר אחד. בכנע' אִנחן, בארמ' שבתנך אנחנא, באש' אנינֻ.