ב. אָנִין

°1, – א) ש"ז, מעמד האיש האונן, כמו אנינות, Trauer; tristesse, deuil; mourning : אם אכלו באנינו אינו מתודה (רמב"ם הלכ' מעשר שני, פרק יא). –

ב) ת"ז, מ"ר אנינים, נק' אנינה, אנינות, -- כמו אונן: בכו בכה ברוב יגונים, האבלים הָאֲנִינִים, שאו על שפיים קינים, ללוקחה ממעונים (קינות על המתים, סידו' ארם צובה, לקול צועק). 



1 משקל הָלִיך, יָגִיע, חָריִש, קָצִיר, מן פעל אנן. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים