ב. אֲנִינוּת
°, ש"נ, --אנינות הדעת, מדת מי שהוא אנין הדעת, שאינו יכול לסבול דבר מאוס, Empfindlichkeit; susceptibilité; touchiness: במקור נדפס "susciptibilité" - הערת פב"י. וכן כוס של מילה אם אין מקבלים עליהם (לשתות אחרי שטעם ממנו המברך) מפני אנינות הדעת שותה אם הילד (תשו' רב צמח גאון, חמדה גנוזה קיח). כוס של חתן וכלה ואמו של תינוק משום אנינות (הלכות דגולות, הילדסה' מו). שלא נטל ידיו אלא במפה כרך ידיו משום אנינות הדעת (רש"י יומא עט.). למשנאים דעתו באנינות (הוא, עירוב' צט.). זה (צעקת העורבים) לא היה מספיק אלא אנינות הדעת דהיינו טינוף הפירות (לחם משנה על הרמב"ם, שכנים יא ה). וכן אם נמצא בו צרעת וכיוצא בו מן הדברים המנולים ה"ז מום מפני שנפשו של אדם קצה מהם מפני אנינות הדעת (לבוש חו"מ, הלכ' אונאה, רלב י).