1, ש"ז, מ"ר אֲנִיצִים. – אניצי פשתן, גבעולי הפשתן מדוקים ונפוצים ולא סרוקים: אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן (נדר' ז ג). גיזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי2 פשתן ולשונות של ארגמן (ב"מ ב א). תנור שהסיקו וכו' להיות טומן בו אניצין של פשתן (תוספתא כלים ב"ק ד ד). יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן (ספרי, כי תצא רלב). סככה (את הסוכה) באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה (סוכה יב:). שמא שערה (של האשה) נאה דומה לאניצי פשתן (נדר' סו:).
1 לא עמדו חכמים על מקור מלה זו.
2 כך בספרים וכן בגמ' ירוש'. ובתוספתא עניצי. -- ופרש הערוך: פשתן דדייק ונפץ העומד לטוייה, ולפי דעת רש"י שם גם אחר שסרקו במסרק. ונראה שפרש אניצי חבילות פשתן סרוק. אך מהסוגיה שם מוכח כי העיקר כמו הערוך, וכן נראה מהתוספתא שם.