°1, (אפיור), ש"ז, מ"ר אֲפִיפִיוֹרִים, — א) שר2: נדיב יועץ דכס וְאַפִּיפְוֹר נצרו חקם ויציתוך ככיור (יוצר שבת חנוכה, באו אכן). — ב) שם לראש הכנסת הקתולית שברומא3, Papst; pape; pope: ועשאוהו (את שמעון) גלח וסוף עלה לגדול' עד שנעשה אפיפיור (מעשה שמעון הגדול, גנזי נסתרות קובק דף ג). ולפני האפיפיור מלך הגוים (כ"י בודל' משנ' 1332 רשימ' שטש"נ ח"א נ' 448). אדונינו המלך ישמח בה' שולח אל מעלת האפיפיור מלאכים לפניו (מכת' ר"י אברב' לר"י מפיסא, א"נ ב). הודיעני בחסדך אדוני האפיפיור הזה אם הוא דובר שלום לכל זרעינו (שם). ונתנו לו הקהל כ"ה פרחים כדעת האפיפיור (קובץ ויכוח' כג.). עד שנעשה אפיפיור שלהם (מעשה האפיפיור, Steins. Letterb. 171). כי שאל מאת האפיפיור שיביאו חכמי ישראל לפניו והוא יוכיח להם שהמשיח בא (שבט יהודה שמד מ.). וישם ליאון האפיפיאור כתר הקסרות לראש קרלו (דה"י ליוסף הכהן, שנת 752=820). וכן כל הקסרים הבאים אחריו היו רודפין הנוצרים והיו הורגין את האפיפיורין וכל הנמשכים אחרי דת ישו (חזו' האמונה לר' יצחק ב"ר אבר' ח"א פ"ב). וצוה האפיפיור להוציא משם כסף וזהב וכלים (הגדה של זמן זמנים יונא רופא, BEJ, XLVIII, 93). וזה אנו רואים היום בגבולנו אשר בסבת ישיבת האפיפיור בארצנו נטעו בכל הארץ כרמים (אבן כספי, כ"י, רשי' כ"י קמברידש 206, בהערה). נודע לנו שהאניות ממלכות פורטוגאל הולכים בים לשלול שלל ולבוז בז לכל יהודי וישמעאל שימצאו בים במאמר האפיפיור (שו"ת הרא"ש ח יג). ואחר שנתגלגלו החובות בכתבי האפפיור ובכתבי המלך שלא יוכלו לגבות בשטרי חובותיהם (שם קז ו). עד שקם האפיפיור שגזר על היהודים האנוסים באנקונה להומם ולאבדם (שו"ת מהרשד"ס, חו"מ נד). — ואפיור: על ענין הבולה שהוציא מעלת אדוננו האפיור פאוולא יר"ה (ברלינר, דה"י של היהוד' ברומא, ח"ב דף ה, הערה).
1 אין משקל עברי דומה לזה, ועי' הער' 3. —
2 בארמ' אפיפיורא (ע"ז יא.) ועי' הערה שלקמן. —
3 צ"ד כתב ונקד אַפִיפְיָיר, אַפִיפְיוֹרי, ופרש גדול שבכומרים. בוקשד' אֲפִיפְיוֹר ותרגם Papa Pontifex Romanus . ובדבר מקורו התפלפלו בזה הרבה וינר בתרגום הגרמני של עמק הבכה הערה קעו, ודר' ברלינר בספרו דה"י ליהודים ברומא, קרויס בהקבץ הצרפתי REJ XXXIV דף 218 ושם, XXXVI, 105 ודר' פורגם שם XXXV, III. וינר הביא בשם איזנמינגר בשם הרב זלמן צבי, כי אפיפיור היא מלה מרכבת: פיו יורה. אך מלבד שאיזנמינגר הוחזק שקרן, שטות המדרש הזה בולטת. בוקשד' שער שהיא המלה התלמודית איפופוידין שפרושו הדום הרגלים, והיא כנוי של גנאי. יש מי שראו בהשם אפיפיור שתי המלים παπας ιερευς. וינר בעצמו משער כי אפיפיור מרכבת מן אֶפִי פיור, epi Pior , ור"ל ממלא מקומו של פטרוס (באיטלקית פיור). גם דר' ברלינר (בדה"י שלו) מסכים כי פיור היא צורה האיטלקית של פטרוס, רק אפי היא במקום אבי, ור"ל אבי פטרוס, וכן מצא דר' ברלינר באמת באחד הכתבים ברומא אביפיור במקום אפיפיור. אך קשה, איך נאבדו לגמרה עקבות הצורה האמתית של השם הזה ולא נשאר ממנו זולתי בהכ"י ההוא? ומלבד זה ראש הכנסת הקתולית אינו פטרוס כ"א במקום פטרוס, והעקר א"כ חסר מהשם. וקרויס סבר כי זו היא המלה התלמודית אפיפיורא, ושהיא בעצמה אינה לפי דעתו אלא שבוש מהשם παπιας, תאר לנושאי האבוקות לפני השרים, ונחלף ליהודים בין מלה זו ובין המלה הקרובה לה παπας שבתחלה היתה שם כללי לכל הכהנים הנוצרים, ורק עפ"י גזרת האפיפיור גריגוריוס השביעי נתיחדה להכהן הגדול ראש הכנסת. והנה בדבר השם אפיפיורא נכונה דעת רינך, שהוא בן סמך בדבר, כי הכונה במלה זו היא שר חמש מאות (REJ, XXXIV, 239). ובנוגע לשמוש המלה אפיפיור לכנות בו את ראש הכנסת הקתולי' דעתו של דר' פורגס (בהקבץ REJ XXXVI שנזכר למעלה) היא אמנם כמו כן שהיא היא המלה התלמודית אפיפיורא, אלא שלפי דעתו בכונה השתמשו בה היהודים במלה זו, שיש לה קצת דמיון להשם papa, כדי שלא לשאת את השם הנוצרי הזה על שפתם, כמו ששנו הרבה שמות, קצח במקום פסח של הנוצרים וכדומה. וזהו היתר נכון. על כל פנים, בזה בודאי צדק קרויס נגד דר' ברלינר שהחליט כי היהודים התחילו לכנות את ראש הכנסת הקתולית בשם אפיפיור לא קדם המאה השש עשרה לספה"נ, וצדק קרויס באמרו כי נזכר השם הזה במשמעה זו בכתבים מהמאה השלשה עשר, אפילו אם נסכים לדעת דר' ברלינר כי מה שבא בהתוספות בכ"י אחד של הלברשטם בזה"ל אפיפיור הוא אמרכל ממונה על כל הנוצרים, ע"כ, אינו באמת מבעלי התוספות והוספה מאוחרת היא.