*1, -קימין, -קומין, — א) תשלום משתה של שמחה, שיר וזמרה שבסוף הסעודה, הליכה בסך מבית לבית, מחבורה לחבורה, שיר תהלה או דרשה לגבור וכדומה, Nachtisch=Unterhaltung; divertissements aprés le repas; aftermeal entertainement : אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן2 (פסח' י ח). — ב) *מה שאכלים בקנוח סעודה, Dessert : אין מפטירין אחר הפסח אפיקימון כגון אגוזים ותמרים וקליות תוספתא פסחים י יא . — והשתמשו במשמעה זו הסופרים: ואחר הצמיאהו צמאון ארוך ויועילהו ההעתקה לאפיקומן גרגרי הצוקר הגדולים (קאנון ג ב ב). וגם נאות לאצטומכא העתקת האפיקומן הצמוקים המחזקים (שם ג יג א לג). והנה חשבו קצתם כי היותר מועיל לדחיית תאות הטין שיאכל בריקות נפש אפרוחים צלויים ויאכל באפיקומן ממנו אחר המאכל (שם שם ב ז). ומן האפיקומן (ראוי שיאכל בעל השבר) הערמונים והלבבות אשר אין בהם חדות (שם ד ה ב יח). — ג) °פרוסה של מצה שיאכלו היהודים בתֹם סעודת הסדר של ליל א של פסח: פעם אחת שכח רבי ולא אכל מצת אפיקומן (רש"י בהל' פסח שלו). וחציה (של המצה) כורך אותה בקצה המפה ומניחה עד לאחר סעודה וכו' והיא הנקראת אפיקומן (שבלי הלקט פסח, סי' ריח). ונוטלין חצי המצה הנקראת אפיקומן (שם). ולפני קריאת ההגדה יפרס אחת מן המצות ויתן חציה בין שתי השלמות לחובת אכילת מצות והחצי תחת המפה למצות מצה אפיקימון הנאכלת באחרונה ואם שכח ולא אכל מצת אפיקומן וכו' (אבן ירחי, המנהיג). מניח חציה (של המצה) בין שתי השלמות וחציה תחת המפה לאפיקומן (סמ"ג מ"ע, סי' מא). ובוצע האחת (מן המצות) לשתים ושומר חציה לאפיקומין (שו"ת הרא"ש, יד ה). צריכין לשבר אחת מן המצות לאפיקומן וכו' ויניח האפיקומן לפניו ע"ג השלחן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם ויבצע האפיקומן בשנייה אפיקומן אוכלין בגמר סעודה (מהרי"ל סגל, מנהגים). ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים נותן חציה לאחד מן המסובין לשומרה לאפיקומן (ר"י קארו, שו"ע או"ח תעג). אם שכח ולא אכל אפיקומן וכו' (שם תעז). ואחר שאכל די צרכו אוכל מהאפיקומן הצפונה כזית זכר לפסח (משנת חסידים ליל פסח פי"ג). לכך נהגו העולם לתת האפיקומן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם (חזקוני בא יב לד). ואחר כך לוקח המצה האמצעית ופורסה לשנים הפרוסה היותר גדולה יקח לאפיקומן ויניח אותה במפה על השולחן (הגדה, הוצ' יעקב מרקריאה, משנת שכא). ויוציא האפיקומן כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית ד"א ויאמר כך היו אבותינו הלכים משארותם צרורות (מהרש"ל פו). יצניע האפיקומן בין כר לכסת תחת מראשותיו (ר"י עמדין, נתיב יחץ). טעם למנהג שהתינוקות לוקחים האפיקומן וכו' (ח"י, הובא בבאה"ט תעג). אחר שאכלו ושתו נוטל אותה חציה שהיא בצד השולחן ואוכל כזית בהיסב השמאל ונותן לכלם וזהו אפיקומן (צלי אש על ההגדה, ר"א ממודינו). הריני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת אפיקומן לשם יחוד וכו' (הגדה בית חורין, שנת תקסו). סגולה בחונה ליוצא לדרך יוליך עמו כזית מאפיקומן כי ע"י זה מבריח המזיקין (דרך ישרה, ש' הסגולות).
1 כך במשנה, וכך נקוד ברוב ספרי ההגדה המנֻקדים, ובהתשבי אֲפִיקוֹמֵן, -מֶן. ומקורו בלשון יונית επικωμιος, ועי' לקמן. —
2 כבר בימי בעלי התלמוד החלו לפקפק מה היתה הכונה בימי המשנה במלה זו. רק זה ידעו בברור כי רצו לאמר במלה זו איזה דבר שעושים בסוף הסעודה, ושאלו בגמ' שם קיט: מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ושמואל אמר כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא ורב חיננא בר שילא ור' יוחנן [אמר] כגון תמרים קליות ואגוזים. ובירושלמי: ר' סימון בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי מיני זמר. והנה לא יוכל להיות כל ספק בדבר כי זו המלה אפיקומן היא היא המלה היונית επικωμιος . ושמושה במשמעת מה שנוגע להמשתה, והוא משתה של שמחה בימי החג, בפרט משתה לכבוד אלוה היין בכוס, וגם לכבוד נצחון וגבור, וכדומה, ובסוף המשתאות האלה היו מנגנים ומזמרים ויוצאים במחול, והיו עברים בחבורה גדולה בחוצות על פני בתי ידידים ובפרט על פני בית האהובה גם היו שרים שיר תפלה ודרשים דרשה לכבוד גבור מנצח וכדומה, ולכל זה יחד היו אמרים ביוני' επικωμιος . ואין ספק בדבר כי במשמעה זו השתמש גם מסדר המשנה, ורב שהצטין בחוש הלשון ובצחות הלשון פרש היטב שלא יעקרו מחבורה לחבורה, וכן נכון ומדיק פירושו של ר' אינייני בהירושלמי מיני זמר ולזה בודאי נכון הפעל מפטיר, בפרט להזמרה והדרשות. אך בזמן קצת מאוחר כששבתו שיר וזמרה מקרב היהודים נשאר עוד השמוש במלת אפיקומן לתשלום הסעודה, אך הצטמצם לרבוי מיני קנוח סעודה, וכדומה, ובמשמעה זו פרשוה שמואל ורבי יוחנן אעפ"י שאי אפשר שנתכונו באמת בתחלה באפיקומן למשמעה זו, שיש לה שם קבוע קנוח סעודה, מיני תרגימא, אפיה, וכדומה. וכן אין נכון לזה הפעל מפטירין. ובמשמעה זו פרשוה כל המפרשים הקדמונים, מפני שפרושו של רב לא היה מובן להם, מפני שנשכח מהם מנהג היונים. בהערוך: אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודו'. רש"י פרש המלה במדרש מלים המוני: ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה. ע"כ. וכן רשב"ם, וכן רוב האחרונים. ורמב"ם בפרוש המשנה: ואפיקומן הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלויים והגרוגרות והצמוקים והשקדים. ע"כ. ר' אליהו בחור: אפיקומוס נקרא (ביונית) סעודה גדולה, ומה שאוכלין אחר הסעודה נקרא אפיקומן. מהחדשים, ל' לֶו בספרו פרקי החיי' פרש כמו פרושו של רבי אינייני בירושלמי. לוי בדה צרוף יוני שלא היה מעולם בלשון יונית. קוהוט: ממילה מובן, מלשון פרסית אבכאמא, ור"ל שום וצנון. יסטרוב וקרויס תפסים החבל בשני ראשי'. ע' לֶו כמו ל' לֶו. דלמן Tischlied επικωμος .