1, -פִק, סמי' אֲפִיק, ש"ז, מ"ר אֲפִיקִים, אֲפִיקֵי, -פִקֵי,  – א) חריץ באדמה, שדרך שם יעברו מי הנחלים והנהרות2, Flussbett; lit de fleuve; bed of stream: ויראו אֲפִיקֵי ים יגלו מוסדות תבל (ש"ב כב יו).  והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אֲפִיקֵי יהודה ילכו מים (יואל ד יח). ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וכו' ועלה על כל אֲפִיקָיו והלך על כל גדותיו (ישע' ח ז). והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים וַאֲפִקִים ימלאון ממך (יחזק' לב ו). – ב) גוף מי הנחל שוטף בחזקה,   Bach; ruisseau courant; Brook: יבשו אֲפִיקֵי מים ואש אכלה נאות המדבר (יוא' א כ). עיניו כיונים על אֲפִיקֵי מים (שה"ש ה יב). כאיל תערג על אֲפִיקֵי מים (תהל' מב יב). חיל מעול כנחל איתן וכאפיק אדיר בחזיז קולות (ב"ס גני' מ יג). – ג) גי שנחל עֹבר בו: כה אמר אדני אלהים להרים ולגבעות לָאֲפִיקִים ולגיאות הנני אני מביא עליכם חרב (יחזק' ו ג). ורעיתים (את הצאן) אל הרי ישראל בָאֲפִיקִים ובכל מושבי הארץ (שם לד יג).  – ד) בד עב ארוך3 Stauge; barre; bar: עצמיו (של הבהמות) אפיקי4 נחשה גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ יח). גאוה5 אֲפִיקֵי מגנים (שם מא ז).  – והשתמש בו המליץ במשמעת הבצר של מתכת: הללוהו צאצאי אדמה אבני יקר אפיקי נחושה כסף וזהב (אסף ג, מט ח). – ה) ת"ז, לנקב' אֲפִיקָה, מ"ר אֲפִיקִים, אֲפִיקוֹת,  – חרוץ6, מהיר, חכם, geschickt; habile; clever: שופך בוז על נדיבים ומזיח אֲפִיקִים7 רפה (איוב יב כא).