אֶפַע

1, בהפ' אֶפַע, – א) כמו אֶפס, ונרדף עם אין, Nichts; rien; nothing:  הן אתם מֵאַיִן ופעלכם מֵאֶפַע2 תועבה יבחר בכם (ישע' מא כד). – ואמר הפיטן: דין אם תמתח מול אנוש חציר יפול כמו דשא, דשא כן נמשל ימולל ויבש ואפע דמיונו (מוסף יוה"כ, אתה מבין). – ואמר המליץ: כרעם קול על מיכל מים אפס ואפע כל דבריה (בן איראי, בהקד' פי' יצירה, לרסע"ג). הוציא לאור תעלומי עולם מאין ויצר פעלו מאפע (שלמה אוליוירו, אגרת אילת אהבים). אל תקנה עבדים אם אפע עבודה (אסף ל ח). – ב) °בלשון פלסופי הקראים, כמו מקרה בנגוד לעצם,  Accidens; accidence; accident : כל דבר שהוא חל ונקרה וחונה  בגוף ולא יעמד בנפשו הוא אפע כגון העינות והטעמים הדבקים בגופים (האשכול ליהודה הדסי סי' סג). והקול הוא אפע ומנפש האפע להיותו צריך להתחלה (שם ענין הלשון והנקוד). החד שהוא מתחלק לשני חלקים גוף ואפע וכו' והאפעים מתחלקים למינים רבים כמו הלבנות והשחרות (שם אות ע).



1 יש ספק בדבר אם באמת היתה מלה זו בעבר' הקדומה. עי' הערה שלפני זו והערה שלקמן.

2 כמעט כל המפרשים אמרו כי פרוש מלה זו הוא כמו אפס. תרגום: לָא מִדְעִם, רד"א הקראי: מן לא שי, והביא דעה זו גם מנחם. ריב"ג: מלא כלום. רי"ק ורד"ק: מאפע כמו מאפס. אך כבר הביא רד"א הקראי בשם יש אומרים כי מאפע ר"ל יתר רע מארס אפעה. וכן דעת מנחם: נמשלה פעולת זרים ופועלי און לפעולת אפע עכשוב וכפירים וצפעונים. וכעין זה ר"מ קמחי. ורש"י: אינכם אלא פועים ומרימים קול להטעות בדברי כזב. ורוב החדשים סברים כי לא היתה כלל מלה כזאת בעברית, וזה פשוט שבוש במקום אפס. ובספרותנו השתמשו במשמעת שם נרדף לאפס ואין.