1, בהפ' אֶפַע, – א) כמו אֶפס, ונרדף עם אין, Nichts; rien; nothing:  הן אתם מֵאַיִן ופעלכם מֵאֶפַע2 תועבה יבחר בכם (ישע' מא כד). – ואמר הפיטן: דין אם תמתח מול אנוש חציר יפול כמו דשא, דשא כן נמשל ימולל ויבש ואפע דמיונו (מוסף יוה"כ, אתה מבין). – ואמר המליץ: כרעם קול על מיכל מים אפס ואפע כל דבריה (בן איראי, בהקד' פי' יצירה, לרסע"ג). הוציא לאור תעלומי עולם מאין ויצר פעלו מאפע (שלמה אוליוירו, אגרת אילת אהבים). אל תקנה עבדים אם אפע עבודה (אסף ל ח). – ב) °בלשון פלסופי הקראים, כמו מקרה בנגוד לעצם,  Accidens; accidence; accident : כל דבר שהוא חל ונקרה וחונה  בגוף ולא יעמד בנפשו הוא אפע כגון העינות והטעמים הדבקים בגופים (האשכול ליהודה הדסי סי' סג). והקול הוא אפע ומנפש האפע להיותו צריך להתחלה (שם ענין הלשון והנקוד). החד שהוא מתחלק לשני חלקים גוף ואפע וכו' והאפעים מתחלקים למינים רבים כמו הלבנות והשחרות (שם אות ע).