1, פע"ו, עב' אָפַפְתָּ, אָפְפוּ, עת' אֶאֱפַף, תֶּאֱפַף, וכו',
א) עומ', — א) עם עַל אחריו, התנפל פתאם בעז, באף וחמה, sich auf etw. stürzen; fondre sur; to rush upon: כי אָפְפוּ2 עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונתי (תהל' מ יג). — ואמר המקונן: אשפך כים מי דמעות, ואלבש פחד וזועות, כי אָפְפוּ עלי רעות (סד' רב עמרם, סליח' ליל ג, כי שומע). אָפְפוּ עלי רעות ואנחות (סליח' ספרד' י"ז בתמוז, וארץ).
ב) פ"י, — א) נכנס ופלש אל תוך דבר, eindringen; pénétrer; ponetrato: אֲפָפוּנִי3 מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי (יונ' ב ו). — ב) הקיף סביב סביב4 , umgeben; entourer; surround: כי אֲפָפֻנִי משברי מות נחלי בליעל יבעתני (ש"ב כב ה). אֲפָפוּנִי חבלי מות ונחלי בליעל יבעתוני (תהל' יח ה). אֲפָפוּנִי חבלי מות ומצרי שאול מצאוני (שם קטז ג). — ובמשמעה זו רוב שמושו בספרותנו5: בליל זה סבוני אפפוני צרות (קינ' ליל ת"ב). והענן אפפו עת אספו (רשב"ג, הפרש הלילה). אפפוני הדפוני מצוקים וחצי הזמן נגדי נכונים (הוא, שירי שלמה לדוקס, שיר ט). טורפי בדי גורות אָפְפוּ את צאנך יאחזו ויפליטו ואין מציל צאנך (סדור מנא"ץ, שחר' יוה"כ, רועה ישראל). עד מתי בן בכור יהי תועה כשכור, בהררי נמרים ובעמק עכור, אפפוהו לוהטים זה יקנה וזה ימכור, אב רחמן זכור (סד' רב עמרם, סליח' ליל ב, יושב הכרובים). והשדים תכפוני והשעירים אפפוני וכדור צנפוני (ר"י הלוי, מכתב לר' אהרן אלעמאני). זכור לי ברחמיך המעצבות והמקרים שאפפוני ומצאוני בעולם ותשים עדיך רוב תכיפות אלה המצרים שתכפוני בחיי (תגמ' הנפ' ל:). לשירי הזמן ידו ינופף, והגלגל לשעטתו ירופף, כנהר גברו מימי פלגיו והוא (השיר) חוצה עד צואר ואופף (ר"י חריזי, תחכמוני יו). הרעות אשר אפפוני מימים קדמונים (אגרת המוסר, לשלמה אלעמאני). ותבער אש החשק בקרבה וכו' עד אשר ניצוצי החשק אפפוה וכמעט חשמליו שרפוה (עמנ' מחב' ג). הן צרות אופפות איש איך ישיג גבר (אדם הכהן, החמלה). האילי תפתה ושאול אפפוני הממראה עיני משגע הנני (גוטלבר ממצרים קצב). קרא — והמון יורים אותו אָפְפוּ ובקול ענות קראו חי חי תפשהו (יל"ג דו"מ ט). צרות חדשות אותנו אָָפְפוּ ואין גודר גדר עומד בפרץ (הוא, תשליך). — אָפוּף, -פִים: מבצרי העוז אפופים (זכרי' בן סעדיה, ספ' המוס' מחב' מה).
— נִפע', °נֶאֱפַף, נֶאֱפֶפוּ, — הוקפו: סלית צרים ונשטפו עברה וזעם נאפפו (קרובו' ז פסח, מי ים סוף).
— פִע', °אִפֵּף, — עשה שיֶאֱפַף: מלך צוה מכל רוח עריצי גסי רוח לאַפְּפֵם בשטף רוח (ר"א קליר, א ר"ה מלך אזור).
1 בער' משמש שרש אפף גם במשמעת מהירות: אלאפוף אלשריע الأَفُوف, ומזה אולי משמעה א א. למשמ' ב ב כבר הביא ברט דמיון מערב' חפף حَفَف ר"ל הקיף.
2 כמעט כל המפרשים פה וגם בשאר המקומות שבאה שם מלה זו פרשו אפפו סבבו, וכך תרגמוה התרגומים הקדמונים, השבעים, וכן ולג' circumdedunt. וכן ת"י: אקיפן (תהל' יח ה, שם קטז ג, יונה ב ו). וכן מנחם: כמו סבוני גם סבבוני. ריב"ג לא פרש כלום. רש"י, תהל' יח ה: אפפוני כמו סבבוני, וכן אפפו עלי רעות. ע"כ. ראב"ע נשתמט ולא פרש כלום אף באחד משלשה המקומות. רד"ק בתהלים: אפפוני הענין הקיפוני. וכן נראה משמושו של רשב"ג, ואולי כך היתה דעת שאר הפיטנים והמשוררים בשמושם בשרש זה. — ואעפי"כ אני מפקפק אם פרוש זה בא במסורה אמתית מזמן חיי הלשון, ונוטה אני יתר להאמין כי במלה זו כמו במלים רבות אחרות נפסק חוט המסורה, ופרשוה אח"כ באמד הדעת על סמך מה שבשני מקומות נאמר אפפוני חבלי מות, ובפסוק אחר נאמר שם חבלי שאול סבוני גם סבבוני, לכן פרשו גם אפפוני במשמ' סבב והקיף. אך בשני כתובים (בכתוב שאנו עמדים בו וביונה) אין פרוש זה מתישב היטב עם השמוש שלאחריו עָלַי ועַד נפש, ולכן נראה כי עם על אחריו שמש פעל אפף במשמ' התנפל על, וכמפורש בפנים. וכן היתה דעתו של יונתן פה שתרגם כי אפפו עלי ארום תַקִיפין עלי, וזה טעות וצ"ל תַכְפִין, וכן היא הגרסה בנוסח' ת"י ג'ינובה משנת רעו (שד"ל, אוהב גר 125). וכעין זה בילקוט תהלים מלשון עוף: הצרות טסות עלי כעוף. ע"כ. וכבר הרגיש שד"ל במקצת בפרוש האמתי של אפף, אמר וז"ל: ואולם שרש אפף יורה על ביאת דברים הרבה בזמן אחד סביבות דבר אחד במרוצה ובמהומה (בית האוצר קפח). רק סוף דבריו שם שאמר: ונגזר השרש הזה מן אף אף כלומר לא זו אף זו, לא נאה למי שאמרו. ור"ש פרחון פרש אפף לשון משיכה ורדיפה ולא ידעתי אם פרושו הוא, או מצאו.
3 משמעה זו מכרחת כאן מלשון עד הנפש.
4 עי' הערה למעלה.
5 לא בכל המשלים המובאים פה פרוש זה מכרח, בקצתם אפשר לפרש במשמעת השיג, מצא את, וכדומה.