אֶפְעֶה1, ש"ז, מ"ר אֶפְעִים, ־עות2, — נחש רע, ארסי, רחב הראש, קצר הגוף והזנב, לבוש קשקשים קטנים, Otter; vipère; adder: בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אֶפְעֶה ושרף מעופף ישע' ל ו. ביצי צפעוני בקעו וכו' והזורה תבקע אֶפְעֶה שם נט ה. ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אֶפְעֶה איוב כ יו. והאפעה הוא הנחש מופלג הראש הרחב וכש"כ אצל קרבת הצואר הדק וצוארו חד וניביו דקים ורפים קאנון, מזכר' הרפוא' א א ב. — ואמר המשורר: אֶפְעֶה וראש אֶפעֶה לשוני תער אבר' הכהן, כהנ' אבר' לט ד. —  ומ"ר: תחת האבנים שמקוננים בהם האפעים ספ' רפוא' להרמב"ם יט, הוצ' גרוסברג. והכת השני מהאפעים וכיוצא בהם מתחלפים ג"כ יש מהם האפעה השרשי ומהם האפעה האלוני ומהם האפעה הצמאוני קאנון ד ו ג כא. אמר לו (המלך להצרצ"ר) ומי חייליו (של הנחש) ועוזריו אמר לו אפעים עקרבים עכבישים והדומה להם יחד ר' קלונימוס, בעלי חיים פרק יא. — ועי' נָחָש. —  °ראש אֶפְעֶה, צמח, עי' ראש.