אָפָף
* 1, ש"ז, מ"ר אֲפָפִים, — במלאכת האריגה, כ"א משני חוטים כפולים של הערב: כשאשה אורגת בשני חוטים כפולין הן נקראין אפפין מד"ר תהל' יח.
1 לא ידוע מקור מלה זו. בנימין מוס' אומר: פי' בל"י מוסיף חוט' באריגה. ולוי וקוהוט הביאו המלה היונית ἐφυφή, שפרושה היא חוט הערב, וכן קרויס. אבל, הלא אומר בפרוש דוקא כשהאשה אורגת בשני חוטים כפולים, ובהמלה היונ' אין רמז לכפילות החוטים. ולכן שער ריפמן בית תלמ' ד דף קמד. כי אפפין הוא כמו עפפין, עיף בארמית, שפרושו כפול. וגם זה דחוק. עכ"פ המדרש הזה מעיד שאם אורגים בשני חוטים כפולים החוטים הכפולים הללו נקראים אפפים, ורשאים אנו לקבל מלה זו הואיל וצורתה עברית, ולדונה דין מלה עברית.