°1, ש"נ, – א) בפלסופיה, מה שנאצל: והכל שב אל הסבה הראשונה לא בעבור כונה ממנה אבל היא אצילות נאצלת ממנה סבה שנית ואח"כ שלישית ורביעית (הכוזרי א א). בכח אין מציאות רום מעלה שממנו אצילות החכמה (רמב"ן, פרוש יצירה בתחלתו). וחביון הוא הכח המתעלה הנחבא במקום אצילותו (הוא בראש' מט כד). וכבר התבאר בחכמת משפטי הכוכבים אפשרות אצילות השפעת כוכב באמצעות פעולת פועל (חסדאי קרשקש, אור ה' ב ב ג). נפש משכלת או שום אצילות נכבדת  (תגמ' הנפש ז.). נקודה זו (שהאציל הקב"ה כשעלה ברצונו לברא את העולם) היתה כלולה מתחלת אצילותה (ר"ח ויטאל, ע"ח שער א). נתן לנו (אלהים) תורת אמת וכו' וממקבת באר האצילות העליון[ה] חוצבה (מנח' קנא', ר"י מפיס' י.). הארה הוא דבר א' שהוא אצילות אור מעצמו כעין קירון (רמח"ל פתחי חכמ'). דע שיש בכח האצילות כח ההויה וכח הבריאה וכח העשייה והאצילות שרש ועקר (ר' עזריאל, רבו של הרמב"ן, פרוש י' ספירות). שמעתי שיש אצילות ויש בי"ע והחילוק ביניהם שבי"ע אינם אלא הארה מהאצילות (רמח"ל חוקר ומקבל). ענין האצילות הוא הכח הכמוס והחתום לצאת מן הכח אל הפעל (עבוה"ק, רמב"ג, יחוד ב). כי האצילות אינו אלא כמדליק נר מנר (שם). – ב) °בקבלה, העולם הראשון מארבע העולמות שנאצלו מהאלהות: והנה המלבושים האלה הם בתוך בחינ' הבתים שהם ו' היכלות דאצילות שהם בחינ' עולם  בעצמו שהם השמים והארץ והאויר שביניהם כי כל זה בחי' הבתים והוא נקרא עולם אצילות אשר בתוכו יושב האדם העליון וכו' ואח"כ נברא עולם הבריאה (רח"ו היכ' אבי"ע). מתחילת בריאותו של עולם רמז לנו אלה העולמות אבי"ע ארבעתן באופן זה כי בעולם המלבוש הוא אור לבושו שנא' עליו עוטה אור כשלמה רמז לנו עולם האצילות אשר כל הנאצלים נאצלים ממנו (עה"מ, שער עול' הבריא' ג). והשלישית היא לבוש האצילות והוא עשר לבושים לעשר כליו והלבושים האלה הם החלוק של הבורא הנקרא זהריאל והרביעית היא בית האצילות והיא שבעה היכלי האצילות והם סוד שמים וארץ הרוחניים שלו ואויר שביניהם ואלה הם נקראים עולם האצילות (משנת חסיד' כלל האצילות). – עולם האצילות: עולמו של הקב"ה הוא עולם האצילות (עבוה"ק, רמב"ג, יחוד ב). ע"כ נקרא הכל עולם הא"ס שהוא בבחי' מה שנתפשט הא"ס ב"ה בנמצאים ומשם ולמטה הן העולמות התחתונות והן אבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשייה) שהם מבחי' הנמצאים עצמם כי הנה האצילות תצא בראשנה אח"כ ממלכותו נעשה בריאה וממלכותו עשייה וכו' (רמח"ל פ"ח).  –ובמליצה,  עולם העליון: המשורר חלה מכתב ושבת כי סוס הרוח תמיד הרכיבהו אל עולם האצילות לנוה מחשבת (יל"ג, נקמת הרופא).