אֲצָץ

° 1, -צָא, ש"ז, — לחץ ודחק: אמר לו אביי והלא שנינו כבשים שהוא יכול לאכול מהם במועד כובשם אמר לו אף אילו נאכלין על גב אצצא2 (רב יהודאי גאון, הלכ' פסוקות, מועד).



1 משק' אֳסָר, שם לפעולה מתעברת יוצאת מפשטת. בארמית: שאני התם דאגב איצצא מזקי (ברכ' לג. — שונה שם (בענין מי שנפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים שאמד הדעת הוא כי בודאי מת) מפני שאגב האצץ (הלחץ שבנפילתו לחץ אותם) הם מזיקים). א"ב (איכא בינייהו) דאתי בתר אצצא (שבת קמד: —  יש ביניהם (ההפרש בדעות) שבא (המוחל מן הזיתים) אחרי אצץ (לחץ בהכומר). הני נמי מיתאכלי אגב איצצא (מו"ק יא. —  אף אילו (הדגים הנצודים ביו"ט) נאכלין על גב אצץ, ור"ל ע"י כבישה חזקה פעם אחר פעם אפשר לאכלם מיד). 

2 צורה ארמי' אמנם, אך כל המאמר הוא בסגנון עברי, כדרך רב יהודאי גאון לתרגם עברית את מאמרי התלמוד שהם בארמית, ואעפ"י שפעמים הוא מניח את השם בצורתו הארמ' מ"מ הוא נוהג בו מנהג שם עברי. ושמות רבים בסי' א הארמית בסופם קנו להם זכות מלים עבריות בתוך לשוננו בזמן ההוא, כמו שכבר העירותי על זה.

חיפוש במילון: