אָצַר

1, פ"י, אָצַרְתִּי, אָצְרוּ, עת' תֶּאֱצֹר, תֶּאֶצְרוּ, אֹצְרִים, אֳצֹרְנָה, —  קבץ דברי חפץ ושם במקום למשמרת,   Schätze sammeln; thesauriser; to store: הָאֹצְרִים חמס ושד בארמנותיהם (עמו' ג י). הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אָצְרוּ אבתיך עד היום הזה בבל (ישע' לט ו). —  ובפרט  *שמר תבואה וכיוצא בזה באוצר לאחרי זמן כדי להעלות השער: אין אוצרין בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנין וסלתות (תוספתא ע"ז ג ד). אוצרי פירות ומלוי רבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהן הכתוב אומר וכו' נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם (ב"ב צ:). ומותר לאדם לאצור פירות בארץ ישראל ג' שנים וכו' (שם). וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בא"י וכו' הרי זה כמלוי ברבית (רמב"ם מכיר' יד ו). — ויצפה לעתות אצור המסחרים ועתות מכירתם (חו"ה חשבון הנפ' ג).

—  נִפ', נֶאֱצַר, הֵאָצֵר: והיה סחרה ואתננה קדש לה' לא יֵאָצֵר ולא יחסן (ישע' כג יח). — ובמשמ' °נאסף במקום אחד,  sich ausammeln; s'accumuler; accumulate במקור נדפס באנגלית "accmulate". : קול אד עשני נאצר בבטן העב (ר"ש אבן תבון, יקוו המים ד). וזה אמנם יהיה בסבת האצר האד הקיטורי בבטן האדמה (רלב"ג איוב י).

—  פִע' *אִצֵּר: בכונס מתוך שלו אפילו עשר שנים מותר לאצר2 (תוספתא ע"ז ד א). ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצר (ב"ב צ:). ועל התבואה שתירקב שאל"כ היו בעלי בתים מאצרין אותה ומביאין רעבון לעולם (רש"י פסח' נד:).

—  פועַ', אוצַר, עם ו ההפוך וָאוצָר, —  הפקיד אוצרים, פקידים על האוצרות: וָאוֹצְרָה3 על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר (נחמ' יג יג).

—  הִתפ', °הִתְאַצֵּר, נשתמר כמו באוצר: בצרור החיים להתאצרה (קונט' גזר' תתנו, דף ד).



1 עי' אוצר, ועי' הערה לשרש אצר.

2 נראה הדבר כי הכונה במלה זו בנין פִּעֵל, כי בקל צריך להיות, עפ"י דרך הכתיב הרגיל של התלמוד, לאצור, יאצור. וכן בכתב יד יאצר ולא יאצור.

3 ראב"ע פועל נגזר מן אוצרות והטעם: פקדתי גזבר עליהם. ע"כ. ולפי זה צ"ל אוצרתי וכו'. ובעתיד אֲאוצר, ולהקל אוצֵר, אוצְרָה. רד"ק מפקפק אם זה במשקל ואומרה או הפעיל במקום  אוצירה (מכלול נחי פ"א). וכן החדשים. רבם החליטוה הפעיל, אך יש מגיהים וָאֲצַוֶּה, כמו שם ז ב.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים