אצר

1, ממנו אולי אוֹצַר, אָצַר.



1 עברי' וארמית. אך יש מפקפקים אם היה השרש הזה המקור להפעל אצר, וסוברים כי אצר נגזר מן אוצר (Nö. Mand. Gram.). בערב' דומה לו במשמעותו דַ'חַ'ר دَخَّر. נמצא שאות ד' בערבי' באה במקום צ בעבר' ואות ח' בערבית במקום א בעברית. 

חיפוש במילון: