1, ש"ז, מ"ר ־דָּחִים, — א) אבן מהאבנים היקרות, אדֻמה ומזהרת כגחלת, Karfunkel; escarboucle; carbuncle: ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אֶקְדָּח2 (ישע' נד יב). — ואמר המשורר: אבל נפשם בטוחה במבינים להותירם כרמים על עפרים, ואקדחים על חרשי אדמות וסם על מק ומור על גוש פגרים (משה דרעי, צריח שיר, ל"ק צ). — ב) §כלי זין מורה בכח האש3, והתיחד בזמן האחרון להקנה הקטן, שבית קבול הכדור שלו סובב ומורים בו פעמים אחדות זו אחרי זו, Revolver . — ופשט השמוש בו הרבה בדבור ובהעתונים.
1 מן קדח, עי' שם.
2 ת"י לאבני גְמַר ור"ל אבני גחלת. רסע"ג תרגם חג'ארה ג'והר, ר"ל אבן יקרה. וכמו"כ ריב"ג סתם: ומן זה נאמר לאבני אקדח מפני זכותם שמאירים כמו אש. ע"כ. ורש"י: והם מין אבנים טובות בוערים כלפידים והוא קרבונקלא. ע"כ. וכן רד"ק: אבן מזהירה כאש וכו' וכן תרגם יונתן לאבני גמר. ואעפ"י שהשבעים תרגמו χρυσταλλος, ואעפ"י שבערב' משמש השם קדּאח قَدَّاح לאבן החלמיש, מ"מ כבר תרגמו רוב המתרגמים כהאבן האדֻמה ההיא.
3 הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השרש קדח.