1 עי' הערה שלקמן –

2 כך כאן הכתיב והנקוד המסורים, ובדהי"א יא כב אריאל, וכן גם כאן בקצת כ"י. אך המסורה, אומרת בפרוש ל' חסר. והשבעים תרגמו כאלו היה כתוב בני אריאל, ולכן פרשו קצת החדשים אראל שע"פ.  אך מלה זו נמצאת בכתבת מישע מלך מואב בספור מעשי גבורותיו, כתוב שם לאמר: ואלתחם בק ואחזה ואהרג את כל העם [מ] הקר רית לכמש ולמואב ואשב משם את אראל דודה ואסחבה לפני כמש בקרית. ע"כ. ובהיות שאין איש מפקפק עתה באמתותה של כתבת מישע, אין מקום לפקפק גם באמתותה של המלה אראל שלנו וכמו"כ שאינה שע"פ והפעל ואשב שלפני אראל, שהכל מסכימים שהוא מלשון שֶבִי, מוכיח על אראל שאינו שם דבר, מזבח וכיוצא בזה, מפני שאין שבי אלא בנפשות. ובודאי יותר נכון פרושם של הלוי ולמבר (R. S. VIII) גרימה, וינקלר (Lidzb. Eph. II 152, RB, X) שפרשו אראל ש"ת לאדם, כהן הגדול. וכעין זה ת"י רברבי. ומפני שאראל בא בכאן ביחיד יתכן שהנוסח' האמתית היא של השבעים בני אראל ור"ל בני כֹהן מואב. ואי אפשר להחליט אם יש איזה יחס בין אראל זה ואראל של הן אראלם, עי'  אֶרְאֵל. ואפשר אמנם כי הנקוד אֲרִאֵל נולד מהדמיון עם המלה אריאל, וההברה האמתית של אראל מואב היתה כמו כן אַרְאֵל או אֶרְאֵל, אך באין לנו יסוד נכון להשערה זו עלינו לקבל ההברה המסורה.