1 במשקלי השמות שבמקרא אין דמיון לצורה זו.  לפי סופה -ֶל דומה לברזֶל, כרמֶל, ויהי' אראל משרש ארא, ולפי תחלתו אֶר- דומה למשקל אֶפעל.  והדומה לו בנקוד הוא רק משקל הֶפְעֶל המאוחר, על פי הקריאה המקֻבלה בשני סגולים כמו הֶרְגֶל, וכדומה.  ונמצא שֵם דומה לזה בין השמות הפרטים אַרְאֵלִי (ברא' מו טז) משפחת האַרְאֵלִי (במד' כו יז), וכן השם אראל מואב, וקצת דומה לו בצורתו השם אֲרִיאֵל (יחזק' יג יה=יו).  והנה ארבע דעות נאמרו בדבר טבע מלה זו ומהותה.  יש מכחישים מציאות שֵם אֶרְאֶל בלשון העברית לפנים וסוברים שהמלה אֶרְאֶלָּם שבאה בכתוב אינה שֵם כלל, אלא פעל עתיד מחֻבר עם מלת היחס אֶרְאֶ-לָם במקום אֶרְאֶה-לָהֶם, או אֵרְאֶה להם.  זו דעת ת"י, ותרגם: הא כד אִתְגְלֵי להון.  וכעין זה תרגום ולגתה.  בזמן חכמי התלמוד היתה כנראה הסכמה כללית כי השם אראל נרדף עם מלאך, אך אין לדעת אם זו היתה באמת קבלה ישנה או השערה בעולם על סמך חצי השני של הכתוב.  רסע"ג בתרגומו תרגם נג'בהם نجبهم, ופרושו שריהם וחשוביהם.  והביא פרושו זה גם ראב"ע בשפת יתר.  אך דונש בתשובותיו הביא בשם הגאון עוד פרוש אחר. בסי' נז: ואמר בפתרון אראלם כמו גמליהם, ע"כ.  וחזר והביא זאת בסי' קפא: ואמר אראלם רכבי גמלים הממהרין בדרך.  ע"כ.  ונעלם ממנו באיזה מקום פרש רסע"ג פרוש זה.  רדב"א הקראי כמו ת"י: הנה אראה להם בנבואה. ע"כ.  והרבה מנחם לטעון על פרוש זה ואמר וז"ל: אנשי פתרון אמרו כי מלה זו נחלקת לשנים אֵרָאֵה לָם.  אמנם ידעתי כי יש מלים בלשון עברית אשר יחצו לשנים אך לא אראלם, כי אראלם אינו ממנינם כי בחזקתו עומד, וכו'.  וסים: ועל כן לדבריהם ומחלקותם ורפואתם לא יקום פתרון ולא ענין המחוה היטב. ע"כ.  ופרש בעצמו אראל כמו אריאל שֵם להמזבח ואמר: ופתרון הן אראלם צעקו חוצה עת אשר נהרס המזבח הנקרא אראל צעקו ובכו אותו קוננו מקדשם ובכו אראלם וספדו מזבחם, ואם אמר יאמר הטוען לא יתכן בלשון עברית צעקו אראלם ובכו אראלם כי אם צעקו על אראלם ובכו על אראלם, יש להשיב ולומר יתכן כה וכה. וכו'.  ואחרי כל טענותיו של מנחם החליט גם דונש כמו ת"י ורדב"א, ואמר בהשגתו על רסע"ג: וזו המלה אינה מצויה בספרי הנבואה שהיא לשון גמלים כלל ותחלת טעותו כי כל קבוץ צריך לתוספת יוד והיה ראוי לומר אראלים.  ולפיכך אני אומר בפרושו כי אמר הנביא אראה להם בעין הנבואה כי הם צעקו חוצה על מה שהגיעם.  ופירשתיו על טעם אראה למו, ולָם ולמו טעם אחד הם כמו בם במו שטעמן אחד וכמו זו המלה חילקה בפרוש נאמר ובכלי הבקר בשלם הבשר ופתרונו בשל לַם הבשר.  שמע בני ואל תהי פורע מוסר.  ורוב חכמי הלשון הסכימו בכלל בגוף הדבר כי אֶראל הוא שֵם ונחלקו בפרושו.  יש מסכימי' עם מנחם שהכונה בו המזבח, או ציון.  כן ריב"ג, רש"י, ראב"ע (בשפת יתר נד).  רד"ק ואחרים פרשו כהתלמוד אראל מלאך, ואמר רד"ק: כמו שמלת מלאך יאמר על שליח גופני ועל שליח רוחני כן מלת אראל, והפסוק כפול בענין במלות שונות אמר המלאך שלהם שהיו שולחים מעיר לעיר. ע"כ.  ומהחדשים קצתם הסכימו לפרוש ת"י ודונש וכו' (Ew. §73) ויש מדמים אראל לאריאל ומפרשים הארי של אל, ר"ל גבור, ויש שרואים בו השם המצרי ארארי' גבור, ואמרו שהכונה היא על גבורי ירושלם, וי"א גבורי יהודה המכבי, שבימיו, לפי דעתם, נתחברה נבואה זו. —  והנה ריב"ג ופרחון ועוד הביאו מלה זו בשרש ראל , וכבר היו שרצו לדמותה לשרש ראל בערבית.  ואמנם יש בקצת מִלונים השם מרַאִיל مرَاىِٔل שמהיר בהליכתו, אך בהמלונים הלאומיים הערביים הובא רק הדבור מר מראילא مر مرايلا, עבר במהרה.  ואין לעמד על מקור דבור זה מאין נסתעף, על כל פנים דחוק הוא לחפש בזה מקור השם אראל שלנו.  אבל יש שרש אחר בערב' והוא רַחַל رَحَل שר"ל נעתק, עבר ממקום למקום, והשם רַאחִל رَاحِل, נוסע, עובר ארח, ומשמעה זו היא נאותה מאד לאראל שלנו והיא היתר מתישבת בהכתוב לפי הענין, שהכונה היא לתאר השממה של הדרכים בשעת חרום זה מפני הגייסות וכדומה, ולכן אראלם ר"ל עוברי ארח צעקו, מלאכי שלום מר יבכיון כי נשמו מסלות שבת עובר ארח.  ולהפרוש שליח אפשר לדמות השרש הערבי רשל رسل שממנו השם רשוּל, שליח, ומ"ר ארשאל ارسال גדוד, עדר. ולפרושו השני של רסע"ג שהביא דונש בשמו, גמלים, אפשר לדמות אַרְעַאל أَرْعَال בערב' מ"ר מן רעלה, והיא אורחה של גמלים או של סוסים, וגם של אנשים. —  

2 בהרבה כ"י -לים.  אבל הקדמונים מעידים פה אחד על הכתיב לם, וע"ז סמכו ת"י ורדב"א ודונש שפרשו לם כמו להם.  וכבר אמר ריב"ג: אראלם אחד במקום קבוץ. ע"כ.  ואפשר שהוא שארית ממ"ר שבור שהוא נהוג בערבית והיה נהוג בלשון שמית הקדו', ונשארו ממנו שרידים בעבר, כמו שכבר העירו המדקדקים החדשים ע"ז.  וכבר נזכר למעלה מ"ר ארעאל בערב' לאורחה של גמלים, של אנשים וכדומה.  וכמו"כ ארשאל, במשמעת גדוד, עדר. ועי' עוד אֲרִאֵל.