1, ש"ז, סמי' אֶרֶךְ, אֶרֶךְ אף, – המדה של מי שמתאפק וכובש יצרו ואינו ממהר להפרע ולנקם, Langmütigkeit; patience : זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תקחני דע שאתי אליך חרפה (ירמ' יה יה). עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול (אבו' ה ב). הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו (ברכ' נז:).  – ומ"ר: קשה לכעוס תת לאפים ארכים (סלי' ה, תענית צבור, קבעו).