1, אֱי- – אֱשׁוּן, החשך, חזקו ועצמתו ושחרותו, Tiefe der Finsterniss; profondeur de l`obscurité; deep darkness: מקלל אביו ואמו ידעך נרו בֶּאֱישׁוּן2 חשך (משלי כ כ). – ואמר ר"י הלוי: ופשט עדיים ולבש כל לבבות אֱשׁוּן חשך ושום מכלואי שק חגוריה (זאת התלאה). – ואמר ר"י אלחריזי: יליד ליל אֱשׁוּן חשך ישופו ובור המאפל שבע צרפו (תחכמוני ד). בֶּאֱשׁוּן הוא הליל, אל נגה הירח, לבש בגדי מלחמתו זה גבור החיל (יל"ג, מלחמות דוד בפלשתים ב). – וכנ': ומהאש עשנו ומהעב חשכתו ואשונו (בן המלך והנזיר ה). – ובמשמעת חשך חשך חזק, והשתמשו בו הסופרים הרבה: דרך יער בֶּאֱשׁוּן חשך (א' מפו עיט צבוע ב יד). באשון ליל נצח (יל"ג, אם מבכה).
1 לפי דעת הקדמונים כמו אישון. ולפי דעת קצת החכמים מן שרש אשן במשמ' קשה. ולפי דעת אחרי' דומה לעשן, או אתון, בארמ': אתון חשוכא.
2 כך הכתיב והקריא, ונמסר במסורה יתיר יוד. ריב"ג (ערך איש): באישון לילה ואפלה חשכת לילה וכו' וכבר חסרו י' אישון מן באשון חשך להקל והמירו בו החולם בשורק. רש"י פרש: בהנשיף ובהשחיר החשך. ראב"ע: באישון חשך כפול. ע"כ, ור"ל שאישון נרדף עם חשך. רד"ק שרש איש: באישון לילה ואפלה שפרושו בשחרות הלילה, וכן במשקל אחר בנפול עין הפעל בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁך. וא"ר שלמה מנורצי במ"ש וז"ל: באשון קרי ומה שכתב רד"ק בשרשים שרש איש שנפל במלה זו עין הפעל ר"ל בקריא כי הכתיב ביוד כמו באישון לילה ואפלה סימן ו ובדפוס נאפולי כתוב באשון חסר יוד ובחולם השין והוא טעות. ע"כ. והנה, יש מפקפקים אם כך באמת היה הקריא הנהוג אז, ונולד שנוי זה בפי העם, או זה היה קריא מלאכותי של הסופרים ששנו בכונה במקום הזה מפני שהיה קשה עליהם המליצה אישון חשך, שפרושו היה אצלם, לפי פרושם אולי אישון לילה, חשך החשך, ולכן קראו אשון במקום אישון וחשבו באמת שהכונה פה היתה אחרת באמת אולי קושי וחזק כמו אשן בארמ'. ואפשר שבאמת לא שמשה היוד שאחרי האלף אלא לסימן הנקוד של ֱ כמו שהיה נהוג הרבה בהכתיב בזמן המשנה, וקצת החדשים מפרשים כמו הקדמונים מלשון חזק וקושי, וקצתם אומרים כי זה פשוט התקצרות מהשם אישון, וב' יקב (B.Jacob, ZAW, XVII, 92) מפרש עפ"י לשון ארמית וסורית של ארץ ישראל, אשון עת וזמן, ור"ל בשעה של חשך.