*, ת"ז, לנק' אַשּׁוּרִית,  – א) מארץ אשור, מעם אשור:  – ב) בפרט, כתב אשורי כתב המרֻבע של הלשון העברית: בחרו להם (היהודים) כתב אשורי ולשון עברי ולמה נקרא שמו אשורי שהוא מאושר בכתבו אמר ר' לוי על שש שעלה בידם מאשור (ירוש' מגי' א עא ב). – ואשורית: והלועז ששמע אשורית יצא (מגי' ב א). שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו (שם ב). בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש (סנהד' כא:).