1, אֲשָׁמִי, ש"ז, מ"ר אֲשָׁמִים, אֲשָׁמָיו, — א) מעשה רע שאדם עושה, חטא,    Schuld; faute; guilt: ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אָשָׁם (ברא' כו י). כי ארצם מלאה אָשָׁם (ירמ' נא ה). — ומ"ר: אך אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך בַּאֲשָׁמָיו (תהל' כח כב). — ואמר המליץ: בהשגיחך לדעה מה תחילה לחכמת לב ומה ראשית לאשמה אזי תמצא מרי ראש האשמים ויראת האלהים ראש לחכמה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אות ב). אם ימצא בחשבונו אשמים וחטאות וכל מדה חסרה יבילוהו לפח מוקש כמו אש תאכלהו באף זעם ועברה (ר"ז בן סעדי' אלצאהרי). — ב) עצם הדבר שבגללו עשה האדם האשם, הכלי שלקח באשם וכיוצא בזה: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' וכו' והשיב את אֲשָׁמוֹ בראשו וחמישתו יסף עליו וכו' ואם אין לאיש גאל להשיב הָאָשָׁם אליו (במדבר ה ו-ח). — ג) הקרבן לכפר על הָאָשָׁם,   Schuldopfer; sacrifice: איל תמים מן הצאן בערכך לְאָשָׁם אל הכהן (ויקר' ה יח). וזאת תורת הָאָשָׁם קדש קדשים הוא במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את הָאָשָׁם ואת דמו יזרק על המזבח (שם ז א-ב). כחטאת כָּאָשָׁם תורה אחת להם (שם שם ז). והביא את אֲשָׁמוֹ לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן (שם ה ו). כל קרבנם לכל מנחתם ולכל אֲשָׁמָם (במד' יח ט). ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש (הור' ב ד). הביא אשמו ולא הביא גזילו וכו' הביא אשמו ולא הביא מעילתו (תוספת' פסח' ג א). — ומ"ר אֲשָׁמוֹת: הריני נזיר ע"מ לגלח על ק' חטאות ועל מאה אשמות קורא אני עליו כפי נדרו וכו' (ספרי נשא לח). — °כנוי לישו הנוצרי: באו כתבים מרומי אל הכומרים שבירושלם כתבים ותחנונים שיתפללו בעדם אל אשם ששי (עמק המלך הקדמה). ארסו וזוהמתו של נחש הבאה על חוה אשר עשו עצמם ע"ז ובפרט אשם ששי שאין בו ניצוץ קדושה (שם תיקו' התשו', א).