*1, ש"נ, מ"ר אַשְׁפּוֹת,  – צבור של זבל,   Düngerhaufen; fumier; dunghill: אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת (עירוב' י ז). המדיר את אשתו וכו' שתהא ממלא ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה (כתוב' ז ה). אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה (ב"מ ה ז). מצא כלי באשפה (שם ב ג). מכר אשפה מכר זבלה (ב"ב ה ג). הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל (מעיל' ג ו). קנובת ירק שבגינה וכו' שעל גבי אשפה בכל מקום הרי זו מותרת (תוספתא דמאי ד ד). אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים אם יש לפניהם גינה או אישפה הרי זה מותר (שם ב"ק ח י). בשמצאה (את התרנגולת) באשפה (שם חול' ב ה). בית הפרס שעשה בו אשפה גבוהה עשרה טפחים (שם אהיל' יז ח). חוטרו סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה (ירוש' מו"ק א פ ב). בין שהכינה לתוך הבית בין שהשליכה לאישפה (שם שבת ב ד ד). מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאישפה (שם כתוב' א כה ד). לא דומה נבעלת באשפה לנבעלת בחופה (שם ג כז ג). צואת אשפה שריחה רע (ברכות כה.). תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה (שבת מב:). עשאוני באשפה (יומא פז.). לא היו ימים מועטין עד שמת (הכהן הצדוקי) והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו (יומא יט:). בסותר את כותלו ביום לאשפה (ב"ק לב:). תרנגולתך מנקרה באשפה ואין חולדה מזיקתה (פסח' ח:). אדם עשוי להטיל נבילתו באשפה שבבית (חול' יב.). – ואמר המשורר: עצתך הגביר לנו כקשת ומליך כמו חצים באשפה, ובם נלחם בעתות צר בצרים עדי שבו כמו דמן באשפה (רמב"ע תרשיש, א לח).  – ומ"ר: אין מוסיפין לא על המשפלות ולא על האשפות (תוספת' שביע' ב יד). היה עושה ארבע אשפות (מד"ר שמות י). שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות (שם בראש' פה). כמו מיני התולעים המתילדים מן האשפות (ר"ש א"ת, מו"נ א עב). התולעים המתילדים מן האשפות והמתילדים בפירות שנתעפשו (שע' השמים, מיוחס לאבי הרלב"ג ד א).