1 -פּוֹת, ש"נ, מ"ר אַשְׁפַּתּוֹת,  – כמו ב. אַשְפָּה: מקים מעפר דל מֵאִשְׁפֹּת ירים אביון (ש"א ב ח). ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער הָאַשְׁפֹּת (נחמ' ב יג). ואלף אמה בחומה עד שער הָשְׁפוֹת2 (שם ג יג). האמנים עלי תולע חבקו אַשְׁפַּתּוֹת (איכ' ד ה). מאימתי מוציאין זבלין לאשפתות (שבי' ג א). עושה אדם את שדהו ג' ג' אשפתות (שם ג). את מה הם בודקין את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים בש"א אף האשפתות (אהל' יח ז). באותה שעה (בשעה שנולד האדם) מתחלפים עליו שבעה עולמות וכו' עולם שני דומה לחזיר שהוא שוגש באשפתות כך הווחד שוגש בצואה כשהוא מבן שנתים (תנחומא פקודי).