אֶשְׁפָּר
1, ש"ז, – מנה, בפרט של בשר, Portion: ויחלק (דוד) לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת וְאֶשְׁפָּר2 אחד ואשישה אחת (ש"ב ו יט). בראות אנשים מנתם שמו אשישה וְאֶשְׁפָּר לבי אפתה בפתות לחם ואיטב ואשפר (תרשיש ט).
1 לפי הצורה החיצונה אֶפְעָל מן שׁפר, אך יש ספק במקורה, ועי' שפר, וכמו"כ בדיוק משמעתה, ועי' הערה לקמן. —
2 ת"י ופלוג חד. ורב חנן בר אבא דרש אשפר אחד מששה בפר (פסח' לו:). ואמר מנחם: פתרונו כפי ענינו נתח טוב ירך וכתף. ע"כ. ריב"ג לא פרש, רש"י הביא דברי רב חנן בר אבא. רד"ק: חלק אחד מבשר כמו שמנהג לחלוק הבקר או הצאן לחלקים ידועים. ע"כ. וכן גם החדשים.