1, אֶתְנַן, בכנ' אֶתְנַנִּי, אִתְנַנַּה, – א) כמו אֶתְנָה: כי זנית מעל אלהיך אהבת אֶתְנָן על כל גרנות דגן (הוש' ט א). לא תביא אֶתְנַן זונה ומחיר כלב בית יי' אלהיך (דבר' כג יט). ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אֶתְנָן וְאֶתְנָן לא נתן לך (יחזק' יו לד). והשבתיך מזונה וגם אֶתְנַן לא תתני עוד (שם מא). כי מֵאֶתְנַן זונה קבצה ועד אֶתְנַן זונה ישובו (מיכ' א ז). ושבה לְאַתְנַנָּה וזנתה את כל ממלכות הארץ (ישע' כג יז). וכל פסיליה יכתו וכל אֶתְנַנֶּיהָ ישרפו באש (מיכה א ז). איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכרך (תמורה ו ב).  – ב) *כמו מַתָּן בהדבור משא ומתן: שידע תבואות המדינה וסחרה ואתננה מה הם (נופ' צופ', מסיר ליאון ב יה).