ש"ז, מ"ז מָתְנַיִם, בהפס' =נָיִם, סמי' מָתְנֵי, בכנ' מָתְנַי, מָתְנֶיךָ, מָתְנָיו, מָתְנֶיהָ, מָתְנֵינוּ, מָתְנֵיכֶם, מָתְנֵיהֶם, — המקום בגוף האדם מעל להירך, Hüften, Taille; taille, waist: ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מִמָּתְנַיִם ועד ירכים יהיו (שמות כח מב).  מחץ מָתְנַיִם קמיו (דבר' לג יא). קטני עבה מִמָּתְנֵי אבי (מ"א יב י).  כמראה אש בית לה סביב ממראה מָתְנָיו ולמעלה וממראה מָתְנָיו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב (יחזק' א כז). חזק מָתְנַיִם אמץ כח מאד (נחום  ב ב).  הנה נא כחו בְמָתְנָיו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ יו). — והוא מקום חגירת האזור על הגוף: מָתְנֵיכֶם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם (שמות יב יא).  בחגרתו אשר בְּמָתְנָיו (מ"א ב ה).  איש בעל שער ואזור עור אזור בְּמָתְנָיו (מ"ב א ח).  חגר מָתְנֶיךָ וקח משענתי בידך ולך (שם ד כט).  הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מָתְנֶיךָ וכו' ואקנה את האזור כדבר יי' ואשם על מָתְנָי וכו' קח את האזור אשר קנית על מָתְנֶיךָ וקום לך פרתה (ירמ' יג א-ד).  כאשר ידבק האזור אל מָתְנֵי איש (שם יא).  חגורי אזור בְּמָתְנֵיהֶם סרוחי טבולים בראשיהם (יחזק' כג יה).  ויאסר אזור בְּמָתְנֵיהֶם (איוב יב יח). — וחגר בעוז מָתְנָיו, התחזק: חגרה בעוז מָתְנֶיהָ ותאמץ זרעותיה (משלי לא יז). — ושִׁנֵּס מָתְנָיו: וישנס מָתְנָיו וירץ לפני אחאב (מ"א יח מו). — ומקום צמידת החרב אל הגוף: חגור חרב מצמדת על מָתְנָיו בתערה (ש"ב כ ח).  והבונים איש חרבו אסורים על מָתְנָיו (נחמ' ד יב). — וחגירת שק לצער ואבל: וישם שק בְּמָתְנָיו ויתאבל על בנו (בראש' לז לד).  נשימה נא שקים בְּמָתְנֵינוּ וחבלים בראשנו וכו' ויחגרו שקים בְּמָתְנֵיהֶם וחבלים בראשיהם (מ"א כ לא-לב).  והעליתי על כל מָתְנַיִם שק ועל כל ראש קרחה (עמו' ח י).  על כל ידים גדדת ועל מָתְנַיִם שק (ירמ' מח לז). — ומקום הנחת קסת הסופרים לפנים: וקסת הספר בְּמָתְנָיו (יחזק' ט ב). — ובמליצה, אזר מָתְנָיו, התחזק: ואתה תאזר מָתְנֶיךָ וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם (ירמ' א יז). — צדק אזור מָתְנָיו: והיה צדק אזור מָתְנָיו והאמונה אזור חלציו (ישע' יא ה). — ופִתַּח את מָתְנֵי פלוני, החליש כחו: לרד לפניו גוים וּמָתְנֵי מלכים אפתח (שם מה א). — מלאו מָתְנָיו חלחלה: על כן מלאו מָתְנַי חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה (שם כא ג).  ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מָתְנַיִם ופני כלם קבצו פארור (נחו' ב יא). — שָׂם מועקה בְמָתְנָיו: הבאתנו במצודה שמת מועקה בְמָתְנֵינוּ (תהל' סו יא). —  הִמְעִיד מָתְנָיו, הִפִּילֹו: תחשכנה עיניהם מראות וּמָתְנֵיהֶם תמיד המעד (שם סט כד). — מֵי מָתְנָיִם, מים שמגיעים עד המתנים: וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מָתְנָיִם (יחזק' מז ד). — *בָּקַע מָתְנָיו: כיף ראשו (של הנער) בנערותו ובקע מתניו כשהוא קטן (ב"ס גני' ל יב). — ובתו"מ: לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו אעפ"י שהרצועה באמצע (כלא' ט ט).  שירי פסיקיא כדי לחגור על מותנה של קטנה (תוספת' כלי' ב"ב ה יז).  החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ (שבת יד ד).  בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו (את הנדון לסקילה) על מתניו (סנה' ו ד).   נתכוון להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמיתו וכו' נתכוון להכותו על לבו וכו' והלכה לו על מתניו (שם ט ב).  מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים (נדה יג:). — ובהשאלה, חגר מָתְנָיו נגד פלוני, עמד נגדו בעֹז וכח: אמרה לו (רחל ליעקב) כך עשה אביך לאמך לא חגר מתניו כנגדה וכו' וזקינך לא היה לו בנים וחגר מתניו כנגד שרה (מד"ר בראש' עא). — ובסהמ"א: ולקח (אברהם) את הדרדור וקשר במתניה (של הגר) כדי שיהא סוחף אחריה לידע שהיא שפחה (פדר"א ל).  ויסגרו את העיר ביד רמה ואזרוה באנשי מלחמה כאזור אשר במתנים (יוסיפון, דף רה).  וכאשר יראה (היצר הרע) חפצנו ורצוננו בזה (בבקשת התענוגים) יאמר שנס מתניך חשוף זרועך האיש הנפתה (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעש' ה). — ואמר המשורר: לא אשאלה מהון זמן חלקי לבד מחוט שפתיך חגור מתניך, יערי ודבשי בין שפתיך כמו נרדי ומֹרי בין שני שדיך (ר"י הלוי, מה לך צביה).  צביה בעלת פנים כשמש ומֹתן דק עלי ירך מאד עב (רמב"ע, תרשיש ד עה).  ולבבוך העינים ותאמי השדים וחולש המתנים וחמוקי הירכים (ר"י חריזי, תחכמ' לא). — ואמר הפיטן: יגול ערוה, חפות בד הנאוה, ממותן ועד ירך לחברן (משה בר' בנימין, מתני אחזו חלחלה, שחרי' יוה"כ).  במותן אזור, עגול כחזור, הרהורי הלב מתוָניו לטהרן (שם).