בַּדַּאי
*, שת"ז, מ"ר בַּדָּאִים, – מי שבודא, שמבדה, מדבר דברים בדוים, Lügner; menteur; liar: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא (ברכו' ד.). אמר לו הקב"ה למשה משה בדאי אתה (שבת פט.). אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו (סנהד' פט:). משה ותורתו אמת והן בדאים (שם קי.). אמרו בדאים אנו (תוספת' כתוב' ב א). – ועל הדברים: נמצאו הדברים בדאים (ירוש' גטין ד מו.). לשון בדאי (פרק השלום, סוף ד"א).