בּוּץ

1, בֻּץ, ש"ז, — פשתן דק מאד, לבן, והארג ממנו, Byssus: ודויד מכרבל במעיל בּוּץ (דהי"א טו כז). ותכריך בּוּץ וארגמן (אסתר ח טו). בחבלי בוּץ וארגמן במקור נדפס 'ואגרמן' (שם א ז). ארם סחרתך וכו' ורקמה ובוּץ (יחזק' כז יו). בית עבדת הַבֻּץ (דהי"א ד כא). אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא (יומא סח:)



1 גם בכנע' בוץ. בארמ' וסור' בוצא. ובערבי בַזּ بَزّ, ביונ' βύσσος, שהיא מלה זרה בלשון זו וכנו בה גם ארג צמר גפן וגם של פשתן. בספרים היותר עתיקים בהתנ"ך משמשים שני השמות שש בד במקום בוץ.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים