בּוּץ
1, בֻּץ, ש"ז, — פשתן דק מאד, לבן, והארג ממנו, Byssus: ודויד מכרבל במעיל בּוּץ (דהי"א טו כז). ותכריך בּוּץ וארגמן (אסתר ח טו). בחבלי בוּץ וארגמן במקור נדפס 'ואגרמן' (שם א ז). ארם סחרתך וכו' ורקמה ובוּץ (יחזק' כז יו). בית עבדת הַבֻּץ (דהי"א ד כא). אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא (יומא סח:).
1 גם בכנע' בוץ. בארמ' וסור' בוצא. ובערבי בַזּ بَزّ, ביונ' βύσσος, שהיא מלה זרה בלשון זו וכנו בה גם ארג צמר גפן וגם של פשתן. בספרים היותר עתיקים בהתנ"ך משמשים שני השמות שש בד במקום בוץ.