בָּטֻחַ, לנק' בְּטוּחָה, מ"ר בְּטוּחִים, בְּטוּחוֹת, עם ב ועם על אחריו, – א) מי שאינו ירא ומאמין אמונה שלמה בחברו, vertrauensvoll; confiant; trusting: יצר סמוך תצר שלום שלום כי בך בָּטוּחַ (ישע' כו ג). משמועה רעה לא יירא נכון לבו בָּטֻחַ ביי' (תהל' קיב ז). וכך היתה (האשה החכמה) בטוחה בעצמה שהיא נותנה ראשו ליואב (תנחו' בובר, וירא יב).  – ואמר המשורר: אשר נתן לשכוי בין ודע, ושת חכמה והשכל בטוחות, ילמד הנפשות הנכאות, ביום צרה היותם בו בְּטוּחוֹת (רמב"ע, תרשיש ט). – בּטוּח אני שֶׁ, ר"ל אין לי ספק בדבר שכן יהיה, sicher sein; être sûr; be sure: בטוח אני שאי את יוצא מן הזיקנה עד שתורה הוראות בישראל  (ירוש' נזי' ד נג ג). שכל מי שיגע בה (בהתורה) בטוח שגוזר ואחרים מקיימין (מד"ר ויקר' לא). הדברים שאינו בטוח שלא יכשל בהם  (חו"ה ג ד). – וּבָטוּחַ עַל דבר: ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כוחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו (מד"ר דבר' ט). הצדיקים בטוחים על בוראם (תנח' בובר, מקץ ג). שהעכו"ם בטוח עליו ונתן לו מעות על מכר גופו (תוספות קידו' יו.). – ב) אדם °בָּטוּחַ, שבני אדם בוטחים בו, דבר בָּטוּחַ, שאין מקום לחשש שמא יאבד וכדומה: ומכרם ראובן כפי כתבו לאדם בטוח וכו' (שו"ת לחם רב צד).  בתנאי שיתן לו ערב בטוח ולא נזכר משכון (שם). כי פעמים יש חוב גדול שאינו שוה דמי כלו ואף לא דמי חציו הכל לפי מה שהוא בטוח (מרדכי ב"ק נה). אין מחיר בטוח לשטרותיהם (קרית ספר, מא"ג א).