בַּטְלָנוּת

°, ש"נ,  – א) כמו בְּטֵלָה, מעמד אדם בטל ממלאכה: אדם בטל דלית ליה שדות לעסוק בהן ואין מתעסק בשום דבר אלא בבטלנות (רגמ"ה, ב"ב נה.). – ב) בפי העם, טבע הבטלן ומדותיו ומנהגיו, העדר ידיעה בעניני העולם וכיוצא בזה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים