ש"ז, מְבוֹא, מְבוֹאוֹ, מ"ר מְבוֹאִים, מְבוֹאֵי, מְבוֹאֹת, — א) המקום שדרך שם יבואו, בבית, בעיר וכדומה, Eingangsort; entrée; entrarce  וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מָבוֹא השלישי אשר בבית יי' (ירמ' לח יד).  ושמת לבך לִמְבוֹא הבית (יחזק' מד ה).  ויביאני בַּמָּבוֹא אשר על כתף השער (שם מו יט).  ואבתיהם על מחנה יי' שמרי הַמָּבוֹא (דהי"א ט יט).  ותרא והנה המלך עומד על עמודו בַּמָּבוֹא והשרים והחצצרות על המלך (דהי"ב כג יג). — מְבוֹא עִיר, שדרך בו נכנסים אל העיר: ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מְבוֹא העיר ועשינו עמך חסד ויראם את מְבוֹא העיר (שפט' א כד-כה). — מְבוֹא המלך: ואת מְבוֹא המלך החיצונה (מ"ב יו יח). — מְבוֹא הסוסים: ותבוא דרך מְבוֹא הסוסים בית המלך (שם יא יו). — מְבוֹא שער: ותבא אל מְבוֹא שער הסוסים בית המלך (דהי"ב כג יה). — מְבוֹא פתחים: ליד שערים לפי קרת מְבוֹא פתחים תרנה (משלי ח ג). — מְבוֹא השמש, מערב: הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מְבוֹא השמש (דבר' יא ל).  כל ארץ החתים ועד הים הגדול מְבוֹא השמש יהיה גבולכם (יהוש' א ד).  הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מְבוֹא השמש (זכר' ח ז).  ממזרח שמש ועד מְבוֹאוֹ גדול שמי בגוים (מלא' א יא).  עשה ירח למועדים שמש ידע מְבוֹאוֹ (תהל' קד יט).  וילכו לִמְבוֹא גדר עד למזרח הגיא (דהי"א ד לט). — מְבוֹא יָם, מקום שהספינות באות שמה,  Hafen; port: ואמרת לצור הישבתי על מְבוֹאֹת1 ים רכלת העמים (יחזק' כז ג). — ב) עצם שה"פ, כמו בִּיאָה: ויבואו אליך כִּמְבוֹא עם וישבו לפניך (יחזק' לג לא).  בבואו בשעריך כִּמְבוֹאֵי עיר מבקעה (שם כו י), ועי' *מָבוֹי.  ג) בהשאלה, °אין להדבר מָבוֹא כאן, אין לו מקום לבוא כאן, אין שום צרך בו כאן, אין אפשרות שיבוא כאן: ואין לבצירה בפרשה זו מבוא לפי שיבשו שריגיה (תשו' דונש על רסע"ג ג).  אמנם סברת הכת הב' והג' בשתי התכליות שהן ימות המשיח ותחית המתים אין להם מבוא ולא דמיון בדברי זה הפילוסוף (שעה"ש לאבן לטיף כז).  ושמא תאמר הלא מצד עכירות עולם השפל לא יהיה לו מבוא בו ויניחהו למזלות (ר"מ אלשיך, איוב ט ח). כי אין קצה לרוחניותו שלא יהיה לו מבוא לראות בחשך ענן ןערפל העולם הזה (שם כב יא). — ובמשמ' פעולה והשפעה, Wirkung, Einfluss; effet, influence; effect: שהתורה אעפ"י שאינה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי (מו"נ ב מ).  שכל אלו (מצות שעטנז וכלאים) וכיוצא בהן אי אפשר מבלתי שיהיה להם מבוא באחד מן השלשה עניינים אם תקון אמונות או תקון ענייני המדינה וכו' או לקנות מדות טובות (שם ג כח).  לכל אלו הידיעות אין להם מבוא כי אם בכח הדעת לבד (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב יג).  וכפי דבקותה יש לה שמות מיוחדים באבות ובבנים ואחים ואין לקרבות ההוא מבוא במדת האהבה (מלמד התלמיד', תולדות).  כי אין ספק כי יש מבוא גדול במזונות לתכונת הנפש (שם, שמיני).  עד שיהיה לחריצות ולהשתדלות מבוא ותועלת בהשלמת הפעולות וכן לעצלה מבוא במניעת הגעתן אל התואר הנרצה (ידע' הפניני, ביאור תהל' לא).  ואולם מה שהמציא השם ית' מהבקע התהומות ושירעפו השחקים על אשר לו  מבוא גדול בקיום זה העולם השפל כי זה מה שאי אפשר עמידת הצמחים והב"ח מזולתו (רד"ק משלי ג).  כמו שנראה שישפעו מהשמש תקופות היום ותקופות השנה אשר להם מבוא נפלא בדברים הטבעיים בכל מה שתחת גלגל הירח (שם ל ג).  כי יש להם (להכוכבים) מבוא בהויה והפסד (מורה המורה קיד).  שאם היו הנמצאות מחוייבות מסבתם הראשונה אין מבוא לחדוש העולם כלל כי אחר שהסבה המחייבת קדומה הנה המחייב קדום ואין מבוא להשגחה אלהית אשר בבטולה לא טוב היות האדם (ר"א ביבאגו, דרך אמונה א א).  כי יש להשתדלות מבוא גדול להשגת הדברים (ר"מ אלבילה, ראשי' דעת לט).  כי אין כל מה שיש לו מבוא בדבר הוא פועל אותו שהרי החומר יש לו מבוא בדבר המתהוה ואינו פועל אותו (רי"א, מפע' ה' י ח).  ועם היות ניצול נח ובניו ממנו (מהמבול) לא היה לו מבוא במציאות הפלא ההוא (שם).  והוא (הנביא) יגיד לבני אדם מה שראה או שמע מבלי שיהיה לרצונו ובחירתו מבוא במה שיראה וינבא (הוא, בשלח).  ששם מצוה וגדרה לא תפול אלא בדברים שיש  לרצון ולבחירה מבוא בהם (הוא, ראש אמנה ד).  שאין לבחירה ולרצון מבוא באמונות ודעות (שם).  הנה העיון בם (בחכמות הלמודיות) מותר ומחוייב בצד אשר להם מבוא במשפטי התורה (הקד' מעשה אפוד).  זרע האשה המתילד בהם (בהביצים) אין בו מבוא בהולדה וכו' אמנם גאלינוס היה אומר כי זרע האשה יש לו מבוא בזה (נתן פלקיירא, צרי הגוף, כ"י בריט"מ).  רפואת הגוף יש לה מבוא גדול בעבודת השם (ר"י קארו, מגיד מישר' סט).  כי אויר הארצות הוא מהדברים שיש להם מבוא בהרבה מן השלמיות והעדרן (בן שועיב, קול בוכים מא).  והנה דעת רז"ל שאין לזרע הנקבה כלל מבוא בהולדה (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד).  אם כן (כיון שאנו רואים פעולת הכוכבים על העולם) יש למזלות מבוא בהנהגת זה המציאות (שם ב).  כי הריח הטוב יש לו מבוא גדול באהבה (ר"י דון יחיא, פי' שה"ש א ג).  אבל יש לנו להאמין כי כל עניני הנהגתינו הוא על פי מה שיגזור דינו של הקב"ה לפי הצדק והמרי ואין מבוא אל המזל כלל בהנהגתינו כי לא יועיל ולא יציל (אוהב משפט על איוב כא). —ד) °מָבוֹא לספר וכדומ', הקדמה גדולה שבה יבוארו הדברים הנצרכים לדעת כדי להבין גוף הספר, Einleitung; introduction: מבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד. — ומצוי מאד בסהמ"א.