*, בֵּיךְ, – כמו בָּךְ לנק', על דרך לשון ארמית: אמר לה (רבי עקיבא) שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן (ניד' ח ג). ואל יכשלו ביך בני אדם (תענ' כד.).