* 1, ש"נ, מ"ר בִּימוֹת — דוכן של עץ וכדומה לעמד עליו לדבר להקהל, לשופטים לשפוט, להנאשמים להשפט וכדומה, Bühne; estrade; stage: עושין לו (למלך) בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה (סוט' ז ח). למלך שהוא דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו אחר שנפטר מן הבימה הוא היה נוטל את הפנס ומאיר לבניו (מכילתא בשלח פתי'). ובימה של עץ באמצעיתה (של בית הכנסת) וחזן הכנסת עומד עליה (סוכ' נא:). וקיצצו ארזים ועשו לו (לאברהם) בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה (מד"ר בראש' מב). בימה של עץ היתה נתונה (פסיקתא ר"כ, שקלים). אמר לו (יעקב לעשו) הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך (שם עו). בכל יום ויום יוצא (יוסף) לדון בבימה (תנחומא בובר, מקץ יג). ומי זה יערב את לבו לדרוך על סף הבימה לדבר תוך קהל ועדה (תעודה בישראל ב ג).