בִּיסָה

*1, ש"נ, – כלי ישמש בשעת לישת הבצק לשים בו הקמח לבלול או לשים בו חתיכת עיסה: כגון שהחזירו (את הקמץ) לביסה2 גדושה ומקמץ וכו' כגון שהחזירו לביסה טפופה (מנח' ז.). עשרון שחלקו ונטמא אחד מהן והניחו בביסה (שם כד.). עשרון שחלקו ואבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והרי שלשתן מונחין בביסה (שם:).


1 בסורית ביסתא, כלי זכוכית, כלי מים, וביונ' βίσσα בקבוק (לֶו, הערות לקרויס). אך אצל היהודים שמש מלה זו כנראה ביחוד לעניני לישה, כי בשום מקום לא נזכרה מלה זו אלא פה בעניני לישה. –

2 כך ה בסוף בדפוס באזל. ובנוסח' ביסא א בסוף.