°, ש"ז  – כמו בִּינָה:  צור למי אמשילך כי לשונות בערו אם לספר גדלך כל צבא רום קצרו חי מדבר מלך בין וחכמה נעדרו (ר"י בן גיאת, היה אשר לך, מחז' והראן, על אורות, שד"ל). וכמה יצדקו חכמי אדמה וכמה כיחשו בבין כחישה (רשב"ג, כצפור או דרור). ורק אשחה בים הַבִּין לבדי ללקט כל בדולחיו ודריו (הוא, שירי שלמה לדוקס, יב). כתוב ספר כריתות לתבונה ותיר לולאות הַבִּין וקרסו (שם ח). ואקוץ בחיי ואמאס להיות בשרי סרוגי כי יום ששון אסוני וביום אסוני ששוני אגעלה בין ואדע ככלות בשרי ואוני כי סוף אנחה הנחה עקב רזוני מזוני (הוא, התלונה). ימי נוכל פזורי בין מקבץ ותתחר כל קבוצי הון להכאות (רמב"ע, אגדת אמת על הזמן). שאו משאת לבבי אל שריג חן וכבת תם על מֵי בִין נטועה (שם, שיר ידידים, זמן). דבריו יום קרב הַבִּין חייליו ורעיוניו כמו שרי אלפים עדי שבו זאבי בִין כבשים ודמו כל כפיריו כאלפים (הוא, תרשיש א). ואשתה עד מראשותי בלא בין יהיו בסף וכליל כל יגון לבי בעת הקיץ לרגלו סף (שם ב). בעט סופר יהי עושה אחי בין אשר לא יעשה גבור בחרב (שם י). ונתן בך אסירי בין וידע היותך איש אשר מאש חצבו (ר"י הלוי, זמן אשר). יליד מוסר ובין אמון בחיק משרה (אגר' לשון הזהב לר"י אלחריזי).  – ומ"ר בִּינִים: אני אחקר צפוני המליצה ואפתח שערי דעת וּבִינִים ואקבץ מנפוציה חרוזים ואלקט מפזוריה פנינים ( רשב"ג שירי שלמה לדוקס ט).