בֵּנֵ-, – מ"ז, תָּוֶךְ, אמצע, איש הַבֵּנַיִם, העומד בין שני המחנות הנלחמים: ופלשתים עמדים אל ההר מזה וישראל עמדים אל ההר מזה והגיא ביניהם ויצא איש הַבֵּנַיִם ממחנות פלשתים גלית שמו (ש"א יז ג=ד).  והוא (דוד) מדבר עמם והנה איש הַבֵּנַיִם עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות פלשתים (שם כג). –  ומה שבין אצבע לאצבע: בין הבינים של מלא קמצו (יומא מז:).  בין הבינים של מלא חפניו (שם). –  ומה שבין החרצן והזג בענבים:  ענבים שהתליעו בין הבינים אותו דבר הקרוש שבין הזג והחרצן (רש"י נזיר לד:). –  ובכלל מה שבין שני קצוות, בין שני גונים:  אינה לבנה חמורה ממש ולא אדמדמת חמורה אלא בין הבינים (דונש על רסע"ג לה). –  והשתמשו הסופרים החדשים בשתי המלים מעמד הַבֵּינַיִם למושג של "לא עם ולא נגד":  מעמד הבינים (ניטרליטט) הוא הזכות המוסרי אשר לכל עם ועם לבלי התעבר על ריב לא לו (מא"ג, דביר, מכתבי מסחר ומדינה). –  °ימי הבינים, עי' יום.