בַּיִר

1, ש"נ, מ"ר בְּיָרוֹת, – בלשון בני ענתות כמו בְּאֵר: כהקיר בַּיִר2 מימיה כן הקרה רעתה (ירמ' ו ז).



1 משק' עַיִר, עַיִן, בַּיִת וכיוצא בהם. עי' הערה שלקמן. –

2 כך הקרי והכתיב בור, ונקוד בּור. והנה, על פי רוב הכתיב הוא הצורה הקדומה האמתית של המלה והקריא הוא תקון מלאכותי של מלה קדומה זרה ולא מובנה על פי צורה מצויה וידועה של מלה זו או אחרת. ופה להפך, הכתיב בור היא צורה רגילה וידועה. ומה ראו בעלי המסורה לשנותה ולהחליפה בצורה לא מצויה כלל? ואמר בֶטכר (Böt. §472, c) כי זו הברה מאוחרת שאמרו אז  ִַ ִ במקום וֹ. וכבר הקשה על זה קניג (Kö. II, 54) מדוע זה לא מסרה המסורה הברה מאוחרת זו של בַּיִר במקום בּוֹר אלא במקום הזה בלבד? וא"ת מפני הפעל כהקיר, כי בּוֹר אינו מקיר מים, אלא המים מקבצים ועמדים בו, עוד קשה מדוע לא נקדו בְּוֵר כדי שיקראו בְּאֵר תחת בּוֹר? ואין לתרץ כמו קניג שם, כי כונת המסורה בהנקוד בַּוִר שהשם בּוֹר במקום זה כונתו עַיִן, כי עוד הקושיה במקומה עומדת: מדוע לא נקדה בְּוֵר כדי לרמז שבכאן בור הוא באר? ומלבד זה, המסורה מסרה בפרוש ביר קרי , ואין ספק בדבר כי זו מסורה קדומה, וכך הובא באמת פסוק זה בשני מקומות בתלמוד (ברכ' נו, וערו' קד:) כהקיר ביר מימיה, יוד אחרי הבית, כך ברוב הנוסח' וכך בכ"י וברי"ף ובש' העתים, ובדפוס שאלוניקי פיזרו וינציה שנת רפח בייר (ד"ס.). ולכן רגלים לדבר, כי באמת כך היתה מסורה בידם שצריך לקרא בַּיִר אעפ"י שכתוב בור, וכך קראו מדור לדור, וכך אמרו באמת בני ענתות בַּיִר במקום בְּאֵר, וזו אחת המלים שמצטינת בו לשונו של ירמ', שהיא לשונם של בני ענתות. ומוכרחים אנו להחליט כי במקום הזה הכתיב הוא שבוש, שנכתב ו במקום י, וזו ראיה כי הקרי איננו בכל מקום תקון סופרים מלאכותי אלא שפעמים הוא מסורה קדומה אמתית ומוסר לנו את אופן הברת המלה בחיי הלשון בזמן מן הזמנים. והנה יש אמנם ספרים שגם הכתיב הוא ביר, אך המסורה ביר קרי מעידה כי הכתיב אינו ביר. – ואמר רד"ק (דה"ש פיל) וקבוץ בּיר לא מצאנו ואולי יקובץ בלשון נקבות כי הוא לשון נקבה, כהקיר בּיר מימיה, ונאמר בְּיָרוֹת כמו עֲיָנוֹת, ואולי נאמר בֵּרִים כמו זֵתִים.