בַּיָּר

*, ש"ז, מ"ר בַּיָּרִים, – חופר בורות, ממונה על הבורות: אין נותנין לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן אבל נותן הוא לבייר לשתות (שבי' ח ה). הבייר והבלן (תוספתא ב"מ ט יד).