°, – שה"פ מן בָּלַט: בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות (רש"י ישע' ל יג). ואם הוציא זיז בולט טפח במשך ג' אין יכול להשלים בליטתו למשכו אלא ישאר כמו שהוא (טור, שכנים קנג). העיגול שיש לו מעט בליטה במוקדמו ובאחריתו וכו' הבליטה אשר באחרון הראש (ר"מ אלדבי, ש"א ד א).