בְּלִיל
1, ש"ז, — א) מאכל לבהמה, Futter; fourrage; forage: והאלפים והעירים עבדי האדמה בְּלִיל2 חמיץ יאכלו אשר זרה ברחת ובמזרה ישע' ל כד. הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בְּלִילוֹ איוב ו ה. בשדה בְּלִילוֹ יקצירו וכרם רשע ילקשו שם כד ו. — ב) השתמשו קצת הסופרים במשמע' בלילה, דבר בלול.
1 סברו רוב הקדמונ' כי הוא מן שרש בלל, במשמ' בלילה, והכונה מספא בלול מכמה מינים. אבל,אין זה נראה בפרט מהכתוב בישע' שמובא לקמן. ויש גוזרים אותו מן בלּ بلّ בערב' במשמע' רטוב, ומפרשים מספוא רטוב, באבו. וגם זה דחוק. ועי' לקמן.
2 תרגום: בליל מפטם. רסע"ג: עלפה, והוא השם הכללי למספוא לבהמות בערב'. ונראה מכתוב זה כי הכונה בבליל היא התבואה שאוכלים הבהמות בשעת עבודתם.